הספר שניהל את ספר התספורות הראשונות

במספרה ברחוב קוורי יש שני כיסאות, רדיו שקולט רק תחנה אחת, ופנקס ירוק מאחורי הקופה שעבה יותר מתנ״ך משפחתי. בכל פעם שילד התיישב בכיסא הגדול בפעם הראשונה בחייו, מר דנמור כתב את התאריך, את השם הפרטי של הילד ומשפט קצר אחד על איך זה עבר. אחר כך גזר תלתל שלא גדול מפסיק, הדביק אותו לעמוד ונתן לילד סוכרייה על מקל, בין שהרוויח אותה ובין שלא.

המשפטים היו החלק הכי טוב. ישב כמו שופט, נכתב באחד. בכה עד שהמכונה הודלקה, ואז צחק מהזמזום. שאל אם השיער יכאב. רצה להוריד הכול, כמו סבא. החזיק את היד של אמא שלו כל הזמן ולא עזב אפילו בשביל הסוכרייה. במשך ארבעים שנה הספר התמלא ברגעים קטנים, אמיצים ומגוחכים, ובשורה של תלתלים זעירים בכל צבע שראש יכול להיות.

אף אחד מחוץ למספרה לא באמת ידע על זה. הורים ראו אותו כותב משהו והניחו שזה התור. מר דנמור אף פעם לא הזכיר את זה, בחלקו כי חשב שזה לא עניינו של אף אחד, ובחלקו כי חשד שזה דבר קצת משונה שגבר מבוגר עושה. הספר גר על מדף מתחת לקופה, ליד המסרקים הרזרביים וקופסת עוגיות שלא החזיקה עוגיות מאז 1991.

בשבת גשומה אחת נכנס גבר גבוה במעיל עבודה, התיישב וביקש יישור. באמצע, הוא הסתכל על הספר במראה ואמר בשקט שאמא שלו סיפרה לו שיש ספר. הוא היה בן ארבע. הוא שמע שהוא בעט. הוא תהה, אם זה לא מטריח מדי, אם העמוד עדיין שם.

מר דנמור הניח את המספריים, הביא את הפנקס ודפדף אחורה בין השנים עד שמצא אותו. בעט בכיסא פעמיים. התנצל בפני הכיסא. ליד המילים היה תלתל קטן וחיוור, בהיר בהרבה מהשיער הכהה שנשר עכשיו על הרצפה. הגבר הסתכל עליו הרבה זמן. ואז צחק כל כך חזק שהספר נאלץ לחכות לפני שיכול היה להמשיך לגזור.

מאז השמועה התפשטה, כמו ששמועות עושות. מבוגרים התחילו להגיע ולבקש את העמודים שלהם, וחלקם הביאו את הילדים שלהם לתספורת ראשונה כדי ששתי הרשומות יהיו באותו ספר. הפנקס הירוק כמעט מלא עכשיו. מר דנמור כבר קנה פנקס שני, כחול, ולא סיפר לאף אחד, וזה משהו שכל רחוב קוורי כבר יודע.

הסיפור בדוי, אבל ההרגל שמאחוריו אמיתי מאוד. משפחות רבות שומרות קווצת שיער מהתספורת הראשונה של ילד, תחובה באלבום התינוק או במעטפה קטנה, כי תספורת ראשונה היא אחת מאבני הדרך המוקדמות המעטות שמשאירות אחריהן משהו שאפשר באמת להחזיק. שיער צומח רק בערך סנטימטר בחודש, ושיער של תינוקות הוא הרבה פעמים דק ובהיר יותר מהשיער שצומח אחר כך, כך שתלתל שנשמר יכול להיראות שונה באופן מפתיע מהראש הבוגר שממנו הגיע.