לקוומבל

לקוומבל (לְ-קְווֹם-בֵּל), פועל. לעמוד באור הקריר של מקרר פתוח, יד אחת עדיין על הדלת, אחרי שנכנסתם למטבח עם מטרה ברורה לגמרי ואיבדתם אותה איפשהו בין המסדרון לידית. המקרר מזמזם בנימוס. הנורה הקטנה מחכה. גם אתם מחכים. לאף אחד בחדר, ולכם הכי פחות, אין מושג קלוש מה יקרה עכשיו, והחמאה, שיושבת בתא שלה בדלת, בטח לא תתנדב להציע משהו.

אומרים שהמילה באה מניב מטבחים עתיק, שבו “קוום” פירושו “איזשהו”, ו“בילטוס” פירושו “מחשבה שמרחפת ממש מחוץ להישג יד”. ניב כזה מעולם לא נמצא, ומקוומבלים רואים בזה דבר הולם לגמרי. ההגייה חשובה: ההברה הראשונה צריכה להיות קצרה ומלאת תקווה, והאחרונה צריכה לדעוך מעט, כמו שדעכה התוכנית המקורית. כשהוגים אותה נכון, המילה נשמעת כמו מישהו שסוגר בעדינות את דלת המקרר על רעיון שלעולם לא יראה שוב.

השימוש פשוט, וברוב הבתים יומיומי. “היא קוומבלה כמעט דקה שלמה לפני שנזכרה שבאה בשביל המלח.” “אל תדברו עם סבא, הוא מקוומבל.” אפשר למתוח את הפועל גם על הפסקות דומות מול ארון בגדים פתוח, מגירות מטבח ומדפי ספרים, אבל הטהרנים מתעקשים שהצורה האמיתית מחייבת אוויר קר על הקרסוליים. קוומבול שנמשך יותר משלושים שניות נקרא קוומבול עמוק, ולפי המסורת מסיים אותו מישהו אחר ששואל אם אתם מתכוונים להוציא את כל הקור.

צורות קרובות הן קוומבול, הפעולה עצמה, ומקוומבל, מי שעושה את זה לעתים קרובות, ובדרך כלל גם הנפש המהורהרת ביותר בבית. יש גם כללי נימוס. לא מאיצים בקוומבול של אחרים, ולא מנחשים במקומם. לשאול “זה היה החלב?” כמעט אף פעם לא עוזר, כי זה אף פעם לא היה החלב. הדבר הכי אדיב הוא לצאת מהחדר בשקט, כדי שלמחשבה האבודה יהיה לאן לחזור בלי קהל.

מאחורי הבדיחה מסתתר משהו שכמעט כולם מכירים. המעבר מחדר אחד לאחר כאילו חוצה סידור קטן לשניים: התוכנית שייכת לחדר שעזבתם, והחדר החדש ממלא לכם את הראש בדברים אחרים לשים לב אליהם. אנשים רבים מגלים שחזרה למקום שבו הרעיון התחיל מחזירה אותו מיד, כאילו חיכה ליד הפתח כל הזמן הזה. זו הגרסה הביתית של להגיע לחנות ולשכוח את הדבר האחד שבשבילו באתם, ולזכור בצורה מושלמת את כל השאר שעל המדפים.

אז אם תתפסו את עצמכם מקוומבלים, אתם לא מאבדים את השפיות, רק עוברים חדרים מהר יותר ממה שהכוונות שלכם מצליחות לעקוב. סגרו את הדלת, צאו בחזרה למסדרון ותנו למחשבה רגע להדביק את הקצב. ואם היא עדיין מסרבת לחזור, קחו בכל זאת קצת גבינה. מעט מאוד אנשים התחרטו אי־פעם על זה.