ספלנדידה

ספלנדידה (ספל־נדי־דה), שם עצם. הנדידה האיטית, לכיוון אחד בלבד, של ספלים מהמטבח לכל שאר החדרים בבית, שמורגשת רק ברגע שאתם פותחים את הארון, מוצאים ספל סדוק אחד בצורת צפרדע ומבינים ששאר האחד־עשר נמצאים איפשהו בקומה העליונה.

המילה מחברת ספל עם נדידה, אף שההשוואה מחמיאה לספלים לא מעט. נדידה אמיתית היא הלוך וחזור. אווזים חוזרים. סנוניות חוזרות. ספל שהגיע לשידת לילה בפברואר עדיין יהיה שם באפריל, עם ארבעה מילימטרים של תה בצבע של שלולית, ובמקרה מתועד אחד, עם חווה קטנה של רשד.

אפשר לקרוא בית לפי המקומות שבהם הספלים שלו התיישבו. יש את ספל השולחן, שאף פעם לא ריק באמת ואף פעם לא חם באמת. את ספל שידת הלילה, שהוא שכבה גאולוגית. את ספל האמבטיה, שהפסיק להיות ספל לפני כמה שנים, הוא עכשיו מחזיק מברשות שיניים לכל דבר, ויתרעם אם ישאלו אותו. את ספל המוסך, מלא ברגים. את ספל החממה עם מכחול שעומד בתוכו. ואת ספל תא הדלת במכונית, שאף אחד לא מודה שהוא שלו, והוא מקרקש בכיכרות.

שימוש: “נגמרו לנו שוב הספלים, אמר אבא, כשהוא עומד מול ארון שיש בו ספל אחד בצורת צפרדע, בזמן שתשעה־עשר אחרים חיכו בסבלנות בחמישה חדרים שונים.” צורות קרובות: ספלשיבה, המסע הקודר שיוצאים אליו ביום ראשון בערב עם סל כביסה, וספלכחשה, האמונה המוצקה שארבעת הספלים על השולחן שלכם הם בעצם אותו ספל.

החשבון הוא החלק המצחיק. תשאלו בית כמה ספלים יש לו, והוא יגיד שישה. תספרו אותם, והתשובה קרובה יותר לעשרים, כי המספר שגר בארון הוא המספר היחיד שמישהו אי פעם רואה. השיבה הגדולה קורית אולי פעמיים בשנה, בדרך כלל בערב שלפני שמגיעים אורחים, והיא תמיד מעלה לפחות ספל אחד שאף אחד לא מזהה, אחד ששייך לשכנים, ואחד שנעלם כל כך הרבה זמן שהפך לסיפור משפחתי.

מתחת לבדיחה יש אמת קטנה ועקשנית למדי על האופן שבו חפצים זזים בבית. לקחת ספל מלא לאנשהו זה דבר מכוון ונעים. אתם לוקחים תה למקום שבו אתם עומדים לעשות את מה שאתם רוצים לעשות. להחזיר ספל ריק זו מטלה בלי שום פרס בסופה, והיא מתחרה על תשומת הלב עם כל שאר הדברים בבית. אז המסע החוצה קורה עשרות פעמים בשבוע, המסע חזרה קורה ביום ראשון, והספלים נערמים בשקט בכל מקום שבו אנשים באמת מבלים את הזמן שלהם.

אותה אי־סימטריה מסבירה למה המספריים אף פעם לא במגירה, למה עטים מתאספים ליד הטלפון ובשום מקום אחר, ולמה כל מטען טלפון במדינה נגמר בצד הלא נכון של הבית. דברים נסחפים למקום שבו משתמשים בהם ונשארים שם, כי להחזיר משהו למקומו זו טובה לגרסה עתידית שלכם, שלא נראית אסירת תודה במיוחד. אבל יש לזה גם צד נחמד. אם אי פעם תרצו לדעת איפה בית באמת חי — לא איפה הוא אוכל או מארח, אלא איפה קוראים, עובדים, יושבים ומדברים בו — אל תסתכלו על הרהיטים. לכו בעקבות הספלים.