קווילמנסי

קווילמנסי (קְוִויל־לֶם־אֶן־סִי, הטעמה על ״לם״), שם עצם. החסד הקטן שבזכותו עט שזה עתה הוכח שהוא מת חוזר לכוס במקום לפח. אתם מושיטים יד לעט, מצמידים אותו לנייר ולא מקבלים כלום. אתם מנסים שוב, חזק יותר. עדיין כלום. סל הניירות נמצא ממש שם, בהישג יד, פעור לעזרה. ובכל זאת, באנחה, אתם מחזירים את העט לספל עם כל האחרים, כאילו הוא עשוי להחלים אם יקבל קצת זמן שקט.

המילה מחברת את quill, עט נוצה מהסוג הישן, עם clemency, החנינה שהשופט מעניק למי שלא לגמרי מגיע לו. העט עמד למשפט. הוא נכשל בו, לגמרי ולעיני עדים. הוא חוזר לכוס בכל זאת. קווילמנסי היא, במילים אחרות, סוג עדין מאוד של צדק, וכמו רוב הצדק העדין, היא נוטה לגרום לבעיות בהמשך.

המבחן תמיד זהה. קשקוש קצר בשוליים של משהו חשוב, אחר כך אחד חזק יותר, ואז עיגול קטן וזועם, כתב היד של מי שהפסיק להאמין. כלום. העט חוזר אל בין העטים שעובדים, עם החוד למטה, כדי להיבדק שוב בעוד שבועיים בערך בידי אותו אדם, שלא יזכור שום דבר מהמשפט הראשון ויופתע בדיוק באותה מידה כשהעט ייכשל שוב.

שימוש: “יש תשעה עטים בספל הזה, והענקתי קווילמנסי לשבעה מהם.” ברבים זה קווילמנסיז, שקשה להגיד וקל מאוד לעשות. צורות קרובות כוללות צ׳ארג׳רהופ, האמונה שהכבל התלוש במגירת המטבח מתאים למשהו שעוד יש לכם, ובטריפייס, השכנוע שהסוללות במגירת הגרוטאות מלאות כי אף אחד מעולם לא הוכיח אחרת.

מאחורי הבדיחה יש רתיעה אנושית מאוד מלזרוק דברים. הרבה אנשים מתקשים באופן מפתיע להיפטר מחפצים קטנים, גם חסרי תועלת, במיוחד אם יש סיכוי שהם יעבדו שוב או שעדיין יש להם איזושהי מטרה. לזרוק משהו מרגיש כמו לקבל החלטה סופית, ולהחזיר אותו לכוס מאפשר לכם להימנע מלקבל אותה היום. הספל מתמלא, הסיכויים נעשים גרועים יותר, ואיפשהו שם, בטח, יש עט שעובד.

אז בפעם הבאה שתבדקו עט והוא ייכשל, יש לכם שתי אפשרויות. אתם יכולים להעניק קווילמנסי, להחזיר אותו לכוס ולפגוש אותו שוב בעוד שבועיים, או שאתם יכולים לגזור את הדין ולהפיל אותו לסל. האפשרות השנייה טובה יותר בטווח הארוך, גם לכם וגם למי שיצטרך לרשום מספר טלפון בחיפזון. שמרו את העטים שעובדים. תנו לאחרים לנוח.