הדברכה

הדברכה (ש״ע) הרפלקס שמחזיר ברכה טובה למי שנתן אותה זה עתה, במהירות מלאה ובלי שום בדיקה, כך שמלצר שמוריד מולכם צלחת של משהו חם מוזמן בחום ליהנות גם הוא מהארוחה שלו.

המסעדה היא בית הגידול הטבעי. הצלחת יורדת, המלצר אומר בתיאבון, ולפני שחלק כלשהו מכם שקל אם המלצר עומד לאכול ארוחה, הפה שלכם כבר אמר גם לך. אחר כך יש שתיקה קטנה ונקייה של כחצי שנייה, שבה כל מי שליד השולחן מבין בדיוק מה קרה, והמלצר, ששמע את זה כבר תשע פעמים באותו ערב, מתרחק בחן של מקצוען.

המסעדה היא רק המקרה הקלאסי. ההדברכה משוטטת למרחקים. היא אומרת לסדרן שקורע לכם את הכרטיס ליהנות מהסרט. היא מאחלת לרופא השיניים תור נעים. היא עונה ל־חופשה נעימה של מוכרת בחנות במילים גם לך באמצע נובמבר, ומוכרת כמי שאמרה לדיילת טיסה שתהיה לה טיסה טובה, וזו אולי, מכל מעשיה, הפחות מופרכת.

מה שבא אחר כך הוא החלק המעניין, כי יש רק שלוש יציאות ואף אחת מהן לא מכובדת. אפשר להעמיד פנים שזה לא קרה, וזה דורש רוגע אחיד ולא ממצמץ שרוב האנשים לא מסוגלים לייצר כשהם מחזיקים מזלג. אפשר להכפיל את ההימור ולהגיד את זה שוב בחום רב יותר, כאילו התכוונתם לברכה כללית לענף האירוח. או אפשר להסביר, מה שמעולם לא עבד אפילו פעם אחת, ושבדרך כלל נגמר במבוגר שאומר התכוונתי, כאילו, באופן כללי, לאדם שהלך לפני עשרים שניות.

מביני עניין מזהים צורה נדירה ויפה יותר, ההדברכה ההדדית, שבה גם הצד השני פועל על רפלקס ועונה גם לך ל־גם לך שלכם. זו כבר לא תאונה. אלה שני אנשים שאומרים זה לזה שטויות נעימות ממרחק קצר, בלי סיבה, בהרמוניה מושלמת, וזה אחד הדברים החמים ביותר שיכולים לקרות בין זרים.

ההדברכה היא לא כישלון של קשב, וזה הדבר המשונה בה. היא קורה באופן הכי אמין לאנשים מנומסים ששמים לב למשהו אחר, והיא קורה הכי מהר כשמצב הרוח טוב.

מאחורי הבדיחה יש מנגנון אמיתי ודי אלגנטי. שיחה רצה בזוגות. ברכה רוצה ברכה, תודה רוצה בבקשה, שאלה רוצה תשובה, והחצי השני של הזוג טעון ומוכן לפני שהחצי הראשון סיים להגיע. מה שמפעיל אותו הוא בעיקר צורת המשפט, לא המשמעות שלו, ולכן הלא נכון יכול להידלק. הפה שלכם זיהה ברכה טובה והחזיר ברכה, וזה היה כל החישוב.

וזו, ברוב הזמן, מערכת שעובדת מושלם. האלטרנטיבה היא עולם שבו כל יום נעים, לילה טוב ונסיעה בטוחה צריכים להיבדק אחד אחד להתאמה לוגית לפני שעונים, ואף אחד לא היה יוצא מהדלת. כמה מאות נימוסים זעירים בשבוע מפעילים את עצמם כדי שתוכלו לחשוב על משהו אחר. פעם בכמה זמן אחד מהם נורה למטרה הלא נכונה, מלצר מקבל איחול לארוחת ערב נעימה שהוא לא אוכל, וכולם שורדים את זה יפה מאוד.