תקעסבוב

תקעסבוב (ש״ע) הוא הטקס בן שלושת החלקים שמתקיים בכל פעם שתקע שטוח ומלבני פוגש את השקע שלו. ניסיון ראשון: הוא לא נכנס. אתם הופכים אותו. ניסיון שני: הוא לא נכנס, בנחישות רבה יותר. אתם הופכים אותו בחזרה. ניסיון שלישי, בדיוק במצב שבו התחלתם: הוא מחליק פנימה חלק כמו מפתח במנעול, כאילו שום דבר מיוחד לא קרה, והתקע מסרב להגיב.

רוב האנשים ביצעו תקעסבוב אלפי פעמים, בדרך כלל מאחורי שולחן, במישוש, בזווית, עם לחי אחת צמודה לקיר. הרבה פעמים עושים את זה בחושך, שבו השקע הוא מלבן מעורפל והתקע הוא ניחוש. התאורה אף פעם לא עוזרת. וגם לא העובדה שהשקע תמיד נמצא כנראה בגב המכשיר, פונה לכיוון היחיד שאתם לא יכולים לראות.

יש סגנונות מוכרים. התקעסבוב הסבלני, שלושה סיבובים רגועים ובלי הערות. התקעסבוב המצומצם, שבו הבעלים מחזיקים את התקע מול האור, בוחנים את לשונית המתכת הקטנה שבתוכו כמו צורף, מחליטים בוודאות מוחלטת לאיזה כיוון הוא נכנס, וטועים. ותקעסבוב התבוסה, שנגמר כשהבעלים מוסרים את הכבל לנער או לנערה הכי קרובים, שעושים את זה בפעם הראשונה בלי להרים את העיניים ממשהו אחר.

לתקעסבוב יש קרוב משפחה בחדר המדרגות של כל בניין דירות: המפתחסבוב, שבו מנסים כל מפתח בצרור בתורו, והנכון הוא תמיד האחרון. לשניהם יש תחושה משותפת. מישהו, אתם חושדים, סידר את זה.

יש גם הסבר עממי, פופולרי במשרדים, שלפיו התקע קיים בשני הכיוונים בבת אחת עד שמסתכלים עליו, ומתייצב בכיוון הנכון רק בניסיון השלישי. זו בדיחה. היא גם, לפי כמה אנשים שבילו אחר צהריים ארוך מתחת לשולחן, התיאוריה היחידה שמתאימה לראיות.

הסיפור האמיתי פשוט יותר וקצת יותר חביב. לתקע שנכנס רק בכיוון אחד יש סיכוי של חמישים־חמישים להיות נכון בניסיון הראשון, כך שמחצית מכל הניסיונות שגויים מההתחלה במקרה גמור. והרבה פעמים הניסיון הראשון היה בכיוון הנכון מלכתחילה, רק מילימטר מחוץ למרכז או לא נדחף ישר לגמרי. ההיפוך הלוך וחזור נותן ליד שלכם ניסיון שני, מכוון יותר, וההצלחה נזקפת לזכות ההיפוך.

הזיכרון עושה את השאר. תקע שנכנס בפעם הראשונה נשכח מיד, ואילו תקע שנלחם בחזרה הופך לסיפור קטן שזוכרים, ולכן מרגיש שתקעים תמיד קשים. גם מהנדסים שמו לב לרטינות: המחבר האובלי החדש יותר שטלפונים ומחשבים ניידים רבים משתמשים בו היום, שנקרא USB-C, תוכנן כך שייכנס בשני הכיוונים, ולכן התקעסבוב הופך לאט לדבר שאנשים רק נזכרים בו בחיבה. כמו רוב הטקסים, אף אחד לא יתגעגע אליו וכולם יזכירו אותו.