לידפייס

לידפייס (לִיד־פֵייס), שם עצם. האמון הבלתי נבדק במכסה פלסטיק שזר עסוק לחץ על משקה חם, ושאותו אתם נושאים אחר כך ברחוב מואר בערב, חוצים איתו כביש ונכנסים איתו לחדר מלא אנשים, בלי לבדוק אפילו פעם אחת שהוא סגור כמו שצריך. אתם מנופפים לחברים ביד הפנויה. אתם מחווים בידיים כשאתם מספרים סיפור. הכוס, מלאה עד הקצה ומהבילה בעדינות, נוסעת איתכם לכל מקום, מוגנת כולה באמונה שמעולם לא העמדתם במבחן.

המילה מחברת את lid, מכסה, עם faith, אמונה, במובן הישן של אמונה שמחזיקים בה בדיוק משום שאף אחד לא בדק אותה. היא קרובה מאוד לזיפפייס, אותה אמונה עצמה כשמדובר בתיק שלא ממש סגרתם, ולהנדלפייס, שעוסקת בשקית קניות מנייר, הרבה מאוד שימורים והליכה ארוכה הביתה. לשלושתן יש אותו מבנה בסיסי: הכול בסדר, עד הרגע המדויק שבו פתאום ממש לא.

הלידפייס חזק ביותר בשניות הראשונות אחרי שיוצאים מבית הקפה, ונחלש בהתמדה מאותו רגע. הוא לא שורד שאלות. ברגע שמתחילים לתהות אם המכסה באמת סגור, התרופה היחידה היא לעצור ולהסתכל, והמעשה של ההסתכלות הוא כבר הודאה שהאמונה נעלמה. מי שאף פעם לא מסתכלים מתוגמלים, ברוב הזמן, וזה בדיוק האופן שבו אמונה תפלה קטנה שומרת על עצמה בחיים לאורך שנים של בקרים.

שאר הזמן הוא הסיבה שהמשפט „אבל בדקתי” קיים, והסיבה שאף אחד שאמר אותו לא זכה מעולם לאמון מלא. כוס שהתרוקנה בשקט לתוך שרוול של מעיל מפיקה, כמעט בכל מקרה, את אותה הערה קצרה על המכסה, שנאמרת לאף אחד מסוים. שימוש: „הוא חצה את כל המשרד על לידפייס טהור, התיישב, הוריד את המכסה כדי להוסיף סוכר, וגילה שהוא בכלל לא היה סגור.”

מאחורי הבדיחה מסתתר הרגל אנושי מאוד. רובנו סומכים כל יום על אינספור הנחות קטנות שלא בדקנו: שהדלת נעולה, שהברז סגור, שהמכסה של הכוס נכנס למקום בקליק. לבדוק הכול היה מתיש, אז אנחנו סומכים על השגרה וממשיכים בחיים. בדרך כלל זה עובד מצוין. רק היוצא מן הכלל הנדיר, כמו כתם חמים שמתפשט על שרוול, מזכיר לנו כמה אמון שקט אנחנו נותנים בדברים קטנים מאוד.

אז בפעם הבאה שמגישים לכם כוס טייק־אוויי, אולי כדאי לעצור לשתי שניות. לחצו בעדינות מסביב לשפה עד שתרגישו שהמכסה מתיישב, ואז לכו ותיהנו מההליכה, נופפו לחברים וספרו את הסיפורים שלכם בשתי ידיים. תאבדו את הריגוש של לידפייס טהור, זה נכון. אבל תרוויחו משהו שווה הרבה יותר: מעיל יבש, כוס מלאה והביטחון השליו של מי שבאמת יודעים.