ברמבלווייט

ברמבלווייט (בְּרֶמְ-בֶּל-וֵייט), שם עצם. הרגע הדומם מול שיח פטל שחור, כשהזרוע כבר מושטת, שבו אתם משתכנעים שיש פרי טוב יותר קצת יותר עמוק וקצת יותר למעלה. הפרי שבהישג יד בשל, כהה וטוב לגמרי. הוא גם, איכשהו, לא זה שמגיע לכם. אז אתם עומדים שם, סל על הזרוע, אצבעות מרחפות מעל הפרי, בזמן שפרי משובח בהרבה מנצנץ אליכם מאמצע הקוצים.

המילה מחברת את bramble, שיח פטל קוצני, עם wait, לחכות. סיפור פופולרי טוען שהיא נכתבה לראשונה ליד גדר חיה כפרית לפני יותר ממאה שנה, אבל הראיה היחידה לכך היא חובב נלהב אחד שרצה שהמילה תישמע ותיקה ממה שהייתה, אז עדיף להתייחס לתאריך כחלק מהבדיחה. אומרים שיש למילה בת דודה, הפועל הבדוי באותה מידה להדג׳לינג, שפירושו לרצות פירות יותר משאתם מפחדים מסרפדים.

ברמבלווייט נפתר באחת משתי דרכים. או שאתם לוקחים את הפרי הקרוב ואוכלים אותו באכזבה קלה, מודעים לכך שהתפשרתם, או שאתם מתחייבים לרחוק ומשלמים את המחיר בשריטות, בכתמים ולפחות בגרב אחת מלאה קוצים. אין תוצאה שלישית. קוטפים ותיקים מסכימים גם על חוק מוזר אחד: הפרי שאליו הושטתם יד בהתחלה הוא אף פעם לא הפרי שבסוף אתם אוכלים.

בשימוש: “הוא עמד בברמבלווייט של ארבע דקות, נכנס פנימה עד המרפקים, וחזר עם פריחה מסרפדים, שרוול קרוע ופרי אחד בגודל של אפונה, שאותו אכל בהבעה של גבר שזכה במשהו.” ברמבלווייט קבוצתי, שבו משפחה שלמה נעצרת ליד אותו שיח ומצביעה על פירות שונים, ידוע באופן לא רשמי כוועדת שיחים, והיא כמעט אף פעם לא מגיעה להחלטה לפני שמתחיל לרדת גשם.

מאחורי הבדיחה עומד הרגל מוכר מאוד. כשיש הרבה ממה לבחור, קל באופן מפתיע להרגיש שהאפשרות הטובה ביותר חייבת להיות קצת מחוץ להישג יד, בין אם זה הפרי בגב השיח, התור השני בסופרמרקט או המנה שמישהו אחר הזמין. הדבר שמולנו מתחיל להיראות רגיל רק כי קל להשיג אותו, בזמן שזה שאנחנו לא ממש מגיעים אליו נראה זוהר.

אז אם אתם יוצאים לקטוף פטל שחור בסתיו הזה, קבעו לעצמכם כלל לפני שאתם מתחילים. קחו את הפירות הטובים שאתם מגיעים אליהם, תיהנו מאלה שבאים בקלות, והשאירו כמה מהמסובכים לציפורים, שיש להן שיווי משקל טוב יותר ופחות גרביים לדאוג להן. הסל יתמלא באותה מהירות, הזרועות שלכם יודו לכם, ואולי תגלו שהפרי שמולכם היה הטוב ביותר מלכתחילה.