בגפרייד

בגפרייד (בֶּג־פְּרַייד), שם עצם. גל של הערכה עצמית, קצת לא מוצדקת, שמציף כשכל הקניות, בניגוד לכל ציפייה סבירה, נכנסות לשקית אחת, עם הביצים למעלה ושום דבר לא מעוך. הוא תוקף ליד הקופה במכולת הפינתית ובסופרמרקט הגדול כאחד. רגע אחד אתם בוהים בהר קטן של גזר, בצל, כיכר לחם וצנצנת דבש. ברגע הבא הכול בתוך שקית נייר אחת, ואתם יוצאים לרחוב עם חיוך קטן ופרטי.

המילה מחברת את bag, שקית, עם pride, גאווה, במובן הישן של סיפוק שגדול קצת יותר ממה שההישג מצדיק. אין לבלבל אותה עם בוטפרייד, שעוסקת בסידור המזוודות בתא המטען לפני חופשה, והיא תחום תחרותי הרבה יותר, שמערב לעתים קרובות משפחות שלמות, הרבה הצבעות ולפחות אדם אחד ששוכב על מזוודה כדי לסגור אותה.

התכונה המגדירה של בגפרייד היא שאי אפשר לחלוק אותה. אין קהל לשקית ארוזה היטב. בקופה כבר עברו ללקוח הבא, מי שעמד מאחוריכם לא שם לב, ולתאר את זה אחר כך בבית מייצר את המשפט השטוח ביותר בשפה: "הכנסתי הכול לשקית אחת." התשובה היא תמיד מילה אחת: "אהה". לכן לגאווה אין לאן ללכת, והיא נישאת הביתה בשתיקה, קורנת בעדינות.

שימוש: "היא חשה רגע של בגפרייד טהור ליד הדלת, הלכה ארבעים מטר ברחוב, והידית נקרעה, ולזה עוד אין לשפה מילה." ניסיונות לזכות בהכרה רק מחמירים את המצב. תמונה של שקית ארוזה היטב היא אחת התמונות הכי פחות מעניינות שטלפון יכול להכיל, ומי שיראה אותה יגיד, בצדק גמור, שזה נראה כמו שקית.

מאחורי הבדיחה מסתתרת הנאה רגילה מאוד. הרבה אנשים מוצאים סיפוק שקט במשימות מעשיות קטנות שנעשו בסדר ובניקיון: מזוודה ארוזה היטב, מגירה מסודרת, מדיח כלים שהועמס כך שהכול נכנס. לפאזלים הקטנים האלה יש מטרה ברורה ותוצאה גלויה, ולפתור אחד מהם יכול להרגיש טוב הרבה מעבר לחשיבות שלו. אולי אף אחד אחר לא ישים לב, אבל התחושה שעשיתם משהו קטן ועשיתם אותו טוב היא אמיתית.

אז בפעם הבאה שהכול מחליק בדיוק לתוך שקית אחת, עם הביצים בבטחה למעלה, הרשו לעצמכם את הרגע. לא צריך לספר לאף אחד, ובטח שלא צריך לצלם. פשוט תיהנו מההליכה הביתה, כשאתם מחזיקים את השקית בזהירות בשתי הידיות, אלופים יומיומיים קטנים של אריזה. ואם הידית בכל זאת נקרעת באמצע הרחוב, לפחות היו לכם קודם ארבעים מטרים מפוארים.