האווזים מתעקשים שמבנה ה־V הוא לא התרברבות אלא היגיון פשוט

זמן קצר אחרי הזריחה ביום שלישי חלפה להקה של עשרים ושלושה אווזים בטיסה נמוכה מעל הגינות הקהילתיות של Brookfield, במבנה V מסודר כל כך שאיש שהשקה את הכרישה שלו הניח את הצינור ומחא כפיים. האווזים, שהיו בדרכם למאגר מים שמונה־עשר קילומטרים דרומה, פרסמו מאז הודעה ובה הם מבקשים להפסיק את מחיאות הכפיים, משום שהן יוצרות רושם מוטעה.

“אנחנו מודעים לתגובות,” אמר אווז מהזרוע השמאלית של המבנה, בערך שבע ציפורים מאחורי החוד. “אנשים מרימים את הראש, רואים חץ גדול בשמיים ומניחים שאנחנו מתרברבים. אנחנו רוצים להבהיר: אף אחד לא מתרברב. אם כבר, הצורה הזאת היא הדבר הכי צנוע שאנחנו עושים. זו פשוט הדרך הכי הגיונית לעשרים ושלושה אווזים לעבור שמונה־עשר קילומטרים בלי שאף אחד יתעייף.”

הדובר הסביר שכל ציפור טסה מעט מאחורי הציפור שלפניה ומעט הצידה, “במקום שבו האוויר עוזר”, ושאף אחד במיוחד לא קבע את הסידור הזה. “לא הייתה שום ישיבה. אין שום תוכנית תלויה על הקיר. פשוט מוצאים את המקום שבו קל יותר לעוף, וכך גם כל השאר, ואז יש V. לאנשים מאוד קשה להאמין בזה.”

כשנשאל מי האחראי, אמר האווז שהשאלה עולה הרבה ושהיא מבוססת על אי־הבנה. “זה שבחזית הוא לא הבוס. לזה שבחזית הכי קשה מכולם. בגלל זה הוא מתחלף. מישהו עושה קטע בחוד, אחר כך נסוג לאורך השורה כדי לנוח, ומישהו אחר עולה קדימה. ביום ארוך אפשר להיות בחזית שלוש או ארבע פעמים. אף אחד לא מנהל תורנות. זה פשוט מסתדר.”

על הקריאות הרועשות, שכמה מבעלי הגינות תיארו כ“די הרבה, בכנות, לשש בבוקר”, האווז לא התנצל. “ככה אנחנו עוקבים זה אחרי זה. אם אתם השביעיים משמאל, אתם לא רואים את הציפור בקצה הרחוק של הזרוע הימנית. אז כל אחד אומר משהו מדי פעם, וכולם יודעים שכולם עדיין שם. אלה לא צעקות. זה מעין מסדר נוכחות.”

האיש עם הכרישה אמר שהוא מקבל את ההסבר, אבל ימשיך למחוא כפיים בכל זאת, כי זה הדבר הכי יפה שראה כל השבוע. האווזים השיבו שלא יעצרו אותו, אבל ביקשו שיבין שהם לא יכולים לנופף לו בחזרה, כי הכנפיים עסוקות.

הרעיון האמיתי שמאחורי הסיפור

מבחינה מדעית, האווזים צודקים בגדול. כנף שמנפנפת משאירה מאחוריה מערבולת אוויר שעולה מעט מעבר לקצה הכנף, וציפור שטסה בדיוק במקום הנכון, מאחורי ציפור אחרת ומעט הצידה, יכולה לרכוב על האוויר העולה הזה ולחסוך מאמץ. ב־2014 הצמידו חוקרים רשמי נתונים זעירים ללהקה של איביסים קירחים, וגילו שהציפורים מתמקמות בדיוק בנקודות המועילות האלה, ואפילו מתזמנות את משקי הכנפיים שלהן לאוויר שהשאירה הציפור שלפניהן.

מחקר מאוחר יותר על אותם איביסים מצא שהציפורים מתחלקות בעבודה הקשה בחזית, ומחליפות מקומות כך שהזמן שכל אחת מבלה בראש דומה מאוד לזמן שהיא מבלה מאחור. אף אחד לא משרטט את ה־V. הוא נוצר כי כל ציפור עושה את מה שהכי קל לה, והמקום הכי קל מתברר כשורה שמאחורי חבר. נעים לזכור את זה בפעם הבאה שיגיע תורכם להיות בחזית של משהו.