אדום־החזה מינה את עצמו למפקח על כל החפירות בגינה

בשבת בבוקר, בתשע ועשרה, נכנס את לערוגת הירקות בבית מספר שש בסמטת העפרוני, ובתוך ארבע שניות כבר עמד אדום־החזה על ידית המריצה, בחזה נפוח, והשגיח. הוא ביקש שנבהיר שלא מדובר בצירוף מקרים. לדבריו הוא המפקח על כל החפירות בגינה הזאת, ומחזיק בתפקיד מאז הסתיו.

המשרה לא פורסמה. לא היה ריאיון ולא היה מועמד נוסף, בעיקר משום שאת המועמד הנוסף, אדום־חזה שני, הוא סילק באוקטובר אי־שם ליד מכל הקומפוסט. ״התפקיד היה פנוי,״ אמר מראש מוט של שעועית. ״אני מילאתי אותו. מאז הגינה מתנהלת בלי תקלות.״

החובות שלו, כפי שהוא מתאר אותן, רבות. הוא נוכח בכל חפירה, בכל עישוב ובכל גירוף, בדרך כלל במרחק של כמטר אחד, שהוא מכנה אזור הביקורת. כל את של אדמה הפוכה הוא בודק בעצמו. כל מה שמתפתל נלקח להמשך בדיקה ואינו חוזר. ״אנשים חושבים שאני כאן בשביל התולעים,״ אמר. ״אני כאן בשביל הרמה. התולעים הן עניין של ניירת.״

הגננת, נהגת אוטובוס בגמלאות שהתחילה לגדל ירקות לפני שני אביבים, רואה את ההסדר אחרת. היא מספרת שבמשך כמה שבועות חשבה שמצאה לה חבר. אדום־החזה עודכן בכך, ולדעתו זו מחשבה סבירה אצל עמיתה זוטרה. הוא מציין שהיא נלהבת, מגיעה בזמן ויודעת לחפור תלם יפה, אבל הקצוות שלה מתעקמים והיא עוצרת לשתות תה לעיתים קרובות מדי, ואז כל חפירה מועילה נפסקת והוא נשאר על ידית הקלשון בלי שום דבר לבדוק.

יש לו עוד כמה הערות. הערוגה המוגבהת החדשה נבנתה בלי התייעצות. הקלשון נשאר בגשם ביום רביעי, והוא יודע זאת כי ישב עליו. וכף השתילה, לתחושתו, היא מתחת לכבודם של כל המעורבים: היא כמעט לא מעלה דבר. הוא היה שמח לראות יותר עבודה באת הגדול, רצוי בפינה הלחה שליד הריבס, ורצוי לפני ארוחת הבוקר.

כשנשאל אם יסכים יום אחד לחלוק את התפקיד, שר אדום־החזה אחת־עשרה שניות מגג המחסן, בקול רם מאוד, לכיוון הגדר החיה של השכנים. אנחנו מבינים שהתשובה היא לא.

מה באמת עומד מאחורי זה

אדומי־החזה באמת הולכים בעקבות מי שעובד בגינה, וזו אחת הסיבות שכל כך אוהבים אותם. אדום־החזה אוכל תולעים, זחלים וחרקים שחיים באדמה, וחפירה טרייה מעלה את כולם אל פני השטח בבת אחת. ההשערה היא שהציפורים למדו את התעלול הרבה לפני שהיו גינות, כשהלכו בעקבות בעלי חיים גדולים ביער, כמו חזירי בר, בזמן שאלה נברו בקרקע. מבחינת אדום־החזה, אדם עם את עושה את אותה עבודה מועילה, רק לאט יותר ועם יותר הפסקות תה.

גם תחושת הבעלות העזה אמיתית. אדומי־החזה מחזיקים טריטוריה ומגינים עליה בשירה, ובשונה מרוב ציפורי הגינה הם ממשיכים לשיר לאורך הסתיו והחורף, הזכרים והנקבות כאחד, וכל ציפור שומרת על חלקה משלה. כך שהציפור הקטנה והעגלגלה שנראה שהיא מארחת לכם חברה עושה שתי עבודות בבת אחת: משגיחה על האת שלכם, ומודיעה לכל אדום־חזה בסביבה שהגינה הזאת, ומי שעובד בה, כבר תפוסים.