פלמינגו לא נולדים ורודים
גוזל פלמינגו בוקע פלומתי ואפור חיוור, והוא הופך לוורוד המפורסם רק בגלל מה שהוא אוכל, צבע שההורים שלו יכולים לאבד שוב בזמן שהם מאכילים אותו.
מעט בעלי חיים קשורים כל כך חזק לצבע אחד כמו הפלמינגו. הוא ורוד בקישוטי דשא, ורוד במגבות חוף וורוד בכל ציור ילדים של ציפור שעומדת על רגל אחת. מפתה להניח שפלמינגו פשוט באים ככה, כמו שזברה באה עם פסים. הם לא. פלמינגו נולד פלומתי וחיוור, ואת הוורוד הוא צריך להשיג באכילה, מקור מלא אחד בכל פעם.
גוזל שבקע זה עתה מכוסה בפלומה רכה שגני חיות מתארים כלבנה או אפורה, ובהתחלה הוא בערך בגודל של כדור טניס. לפי San Diego Zoo, הוא אפילו מתחיל את חייו עם מקור ורוד וישר ורגליים ורודות ונפוחות, ושניהם משחירים תוך שבוע. צבע הבוגר מגיע לאט. ה־Smithsonian National Zoo מציין שלפלמינגו צעירים לוקח כמה שנים וכמה החלפות נוצות עד שהם נעשים ורודים כמו שצריך.
הצבע מגיע מהמזון. פלמינגו אוכלים עם הראש הפוך במים, שואבים מים ובוץ ושואבים אותם החוצה דרך לוחות דמויי מסרק במקור, שלוכדים אצות ויצורים זעירים כמו ארטמיות. המזונות האלה עשירים בקרוטנואידים, אותה משפחה של פיגמנטים שהופכת גזר לכתום. הגוף של הפלמינגו לוקח את הפיגמנטים ומפקיד אותם בנוצות, ברגליים ובפנים שגדלים. גם אנחנו אוכלים קרוטנואידים, אבל רחוק מלהספיק כדי להפוך לכתומים.
והנה החלק המוזר ביותר. בימים הראשונים לחייו גוזל מקבל מין חלב, שנקרא חלב זפק, שמיוצר בחלק העליון של מערכת העיכול של ההורים. גם אמהות וגם אבות מייצרים אותו, וכך גם בוגרים אחרים שמשמשים כמאכילים אומנים. בזמן שההורים מאכילים את הגוזל, הצבע שלהם מתרוקן, והנוצות שלהם יכולות לדהות לוורוד חיוור או כמעט ללבן. הצבע חוזר ברגע שהגוזל עצמאי וההורים שוב אוכלים רק בשביל עצמם.
הוורוד אפילו לא קבוע בנוצות עצמן. ברגע שנוצת פלמינגו נושרת, היא מאבדת מהר את הצבע שלה. לכן גני חיות צריכים לחשוב בזהירות על מזון. San Diego Zoo מאכיל את הפלמינגו שלו בתזונת כופתיות מיוחדת שמכילה פיגמנט, ונותן להם מים בקרבת מקום כדי שיוכלו לאכול בסגנון השאיבה הרגיל שלהם, וכך הלהקה נשארת, במילים של גן החיות עצמו, ורודה ובריאה.
איך אנחנו יודעים שהצבע תזונתי ולא מובנה? העדות הברורה ביותר מגיעה מהציפורים עצמן: גוזלים מתחילים חיוורים, בוגרים מאבדים צבע בזמן שהם מייצרים חלב זפק, ופלמינגו שלא מקבלים מספיק קרוטנואידים דוהים. מינים ואוכלוסיות שונים מראים גם גוונים שונים לפי מה שהם אוכלים, והפלמינגו האמריקני בין הבוהקים ביותר, עם אדום, ורוד או כתום על הרגליים, המקור והפנים.
אז האמונה שפלמינגו נולדים ורודים היא מיתוס, ומיתוס חמוד לוותר עליו. הציפור שבקישוט הדשא היא בעצם תיעוד של חיים שלמים של ארוחות. פלמינגו שנראה בוהק במיוחד אוכל טוב, ומי שנראה קצת דהוי אולי פשוט היה עסוק בגידול גוזל רעב מאוד.
מקורות
מאיפה מגיעות העובדות שבכתבה. כל קישור מוביל לאתר אחר.
- Smithsonian's National Zoo — American flamingo (nationalzoo.si.edu)
- San Diego Zoo Wildlife Alliance — Flamingo (animals.sandiegozoo.org)
מצאתם טעות?
ספרו לנו מה לא נכון, ואם אפשר, איפה מתפרסם המידע הנכון. אנחנו בודקים כל פנייה, וכשאנחנו מתקנים כתבה, אנחנו מציינים זאת כאן ובעמוד התיקונים.