עצלנים הם בסתר שחיינים מצוינים

כשחושבים על עצלן, בדרך כלל מדמיינים אותו תלוי על ענף, מחקה בצורה משכנעת מאוד מעיל פרווה על קולב. לכן זה עשוי להפתיע שכאשר עצלן מוצא את עצמו בנהר, הוא לא מתנפנף בבהלה. הוא צף, מכוון את עצמו לאן שהוא רוצה להגיע ויוצא לדרך בביטחון רגוע ולא ממהר, נראה די מרוצה מעצמו, בזמן שהציפורים בענפים שמעליו מביטות במה שאפשר לתאר רק כתדהמה קלה.

עצלנים באמת טובים במים. קרן שימור העצלנים קובעת שעצלנים שוחים במים פי שלושה מהר יותר ממה שהם מסוגלים לנוע על הקרקע. מגזין המדע של Scholastic מביא את אותה השוואה, ומעריך את מהירות השחייה שלהם בכ־13 מטרים לדקה. זה לא מהיר בסטנדרטים של דגים, אבל לבעל חיים שבקושי גורר את עצמו על היבשה, זה שינוי קצב מרשים.

חלק מהסוד הוא הציפה. לפי קרן שימור העצלנים, הקיבה הענקית של העצלן מייצרת כל כך הרבה גזים בזמן עיכול העלים שהיא פועלת כמצוף ענק. במילים אחרות, התפריט האיטי והעלוותי שהופך את העצלנים לאיטיים כל כך על העצים עוזר להם גם להישאר על פני המים כשהם שוחים. זה הסדר יעיל להפליא לבעל חיים שתמיד מנסה לחסוך באנרגיה.

התכנון ממשיך גם בקצה השני. הקרן מסבירה שהצוואר הארוך של העצלן מאפשר לו להחזיק את האף גבוה מעל המים, כמו שנורקל. מכיוון שעצלנים צפים ויכולים לנשום בקלות, הם לא צריכים לחתור מהר בגפיים רק כדי להישאר על פני המים. במקום זאת, לדברי הקרן, הם יכולים לצוף להם ולהשתמש בזרועות הארוכות כדי לשלוט בכיוון. גם Scholastic מציין שעצלנים יכולים לצוף ולדרוך מים.

למה בעל חיים שגר על עצים צריך לשחות בכלל? Scholastic מצטט את שרה פרירו קרבאייל, מדענית סביבה שחוקרת עצלנים, שמסבירה שעצלנים זזים כדי למצוא מזון, כדי למצוא בני זוג וכדי להישאר בטוחים. כשהדרך הטובה ביותר לעץ חדש עוברת דרך מים, שחייה יכולה להיות בחירה הגיונית. אפשר לקרוא גם שעצלן עוצר את נשימתו מתחת למים במשך 40 דקות. המספר הזה חוזר שוב ושוב, אבל לא מצאנו מחקר שמדד אותו, ולכן השמטנו אותו.

כל זה לא אומר שהעצלן ממהר לאנשהו. פשוט מתברר שאותן תכונות שהופכות אותו לרגוע כל כך בצמרות העצים, תפריט של עלים, צוואר ארוך וזרועות ארוכות, הופכות אותו גם למתאים להפליא לנהר. יש משהו ראוי להערכה בבעל חיים ששומר את האנרגיה שלו בדיוק לרגע שבו הוא צריך אותה. הוא צף לצד השני, מטפס החוצה, וחוזר מיד לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב.