מעכו סוכריית ווינטרגרין בחושך והיא מתיזה ניצוצות

סוכר הוא גביש, וגבישים לא אוהבים שחוצים אותם לשניים. נגסו חזק בסוכרייה בטעם ווינטרגרין בחדר חשוך לגמרי, והבזקים זעירים של אור כחול עשויים להבהב לכם בפה. זה נראה כמו קסם, וזה בדיוק מסוג הדברים שמופיעים בספרי מדע מאוירים, בדרך כלל עם ילד מאושר שמחזיק סוכרייה מנצנצת. אבל זה אמיתי, ויש לזה שם רציני כמו שצריך: טריבולומינסנציה.

הכימאית לינדה סוויטינג מאוניברסיטת טאוסון מגדירה טריבולומינסנציה, מהמילה היוונית לשפשף, כאור שנפלט משפשוף, מפעולה מכנית ומשבירה. המילה מחברת את המילה היוונית tribein, שפירושה לשפשף, עם המילה הלטינית lumen, שפירושה אור. האפקט נובע ממטענים חשמליים. כשגבישי סוכר נשברים, שדות חשמליים מפרידים בין מטענים חיוביים ושליליים, וכשהמטענים האלה מתאחדים שוב, הפריקה מייננת את האוויר שמסביב ומפיקה אור.

לבדו, חלק גדול מהאור הזה הולך לאיבוד מבחינת העין האנושית. כפי שמסבירה Fluorescent Mineral Society, שבירת סוכר מפיקה אור אולטרה־סגול, שאנחנו לא יכולים לראות. וכאן נכנס הווינטרגרין. EarthDate, תוכנית של אוניברסיטת טקסס באוסטין, מסבירה ששמן ווינטרגרין, תרכובת שנקראת מתיל סליצילט, הוא פלואורסצנטי: הוא קולט את האור האולטרה־סגול ופולט אותו מחדש כאור כחול־ירקרק, שהרבה יותר קל לראות בחושך. חומר הטעם, במילים אחרות, פועל כמו מנורה זעירה מובנית.

לכן סוכריות ווינטרגרין הן הבחירה הקלאסית. Fluorescent Mineral Society מציינת שגרסאות מנטה של אותן סוכריות מוכרות בצורת טבעת גם הן מפיקות אור, אבל הן לא מפלרסות בכלל באותה מידה. כדי לראות את זה בעצמכם, צריך חדר חשוך באמת וכמה דקות כדי שהעיניים יתרגלו לחושך. מראה עוזרת, או חבר או חברה שמוכנים לבהות לכם בפה בזמן שאתם כוססים.

שום דבר מזה אינו חדש. לפי EarthDate, התופעה נצפתה לראשונה בסביבות 1620 על ידי פרנסיס בייקון, שראה גבישי סוכר פולטים אור כששוברים אותם. כך שהסוכר מעלה את מופע האור הקטן הזה כבר לפחות ארבע מאות שנה, רוב הזמן בלי שאף אחד צופה בכלל. במשך רוב ההיסטוריה, כך נראה, אנשים פשוט אכלו את הממתקים שלהם כשהאור דולק.

סוכר הוא אפילו לא הדוגמה המוזרה ביותר. EarthDate מוסיפה ששתי אבני קוורץ ששופשפו זו בזו בחושך מהבהבות באור, ושקילוף של סלוטייפ רגיל מפיק קו כחול חלש; חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס גילו שבוואקום הסלוטייפ פולט במקום זה קרני רנטגן, מספיק כדי לראות את העצמות באצבע. ההסבר לסוכרייה המנצנצת מגיע מחיבור של שני אפקטים מובנים היטב: מטענים שנפרדים כשגבישים נשברים, ופלואורסצנציה שהופכת אור בלתי נראה לאור נראה. בפעם הבאה שתכססו סוכריית מנטה בחושך, אתם חוזרים על תצפית בת ארבע מאות שנה, כשהשיניים שלכם הן הציוד.