◴ Oddly .

דף הבית מדע במטבח

למה לקוביות קרח יש לב עכור, ואיך בברים משיגים קרח שקוף

קרח מתבנית במקפיא מסתיר בלבו ענן לבן קטן, ויש לזה פחות קשר למים מלוכלכים ויותר לאוויר שפשוט לא נשאר לו לאן ללכת.

תבנית קרח כחולה על משטח מטבח שטוף שמש, כל קובייה שקופה בשוליים ולבנה כחלב במרכז, ולידה כוס לימונדה ובה גוש קרח שקוף לגמרי.

הוציאו תבנית קרח מהמקפיא באחר צהריים של קיץ, ומהצד הקוביות נראות נהדר: שקופות בשוליים, כמו חלונות קטנים. אבל הסתכלו מקרוב, ולכל אחת מהן יש לב לבן וחלבי, ענן קטן שנלכד באמצע, כאילו מישהו נשף על המים רגע לפני שקפאו. זרקו קובייה לכוס לימונדה, והענן מצטרף אליה לטיול.

הגושים הגדולים והשקופים כבדולח בבר קוקטיילים טוב נראים כאילו הם עשויים מחומר אחר לגמרי. הם עשויים מאותם מים בדיוק. ההבדל אינו במה שנמזג לתבנית אלא בכיוון שממנו הגיע הקור, והסיפור של הענן הלבן הקטן הוא פיסת פיזיקה נאה שמסתתרת בפינה הרגילה ביותר במטבח.

במה אנשים טועים לעתים קרובות

ההשערה המקובלת היא שקרח עכור פירושו מים לא נקיים, ושהענן הוא המינרלים שנעשו גלויים לעין. למינרלים אכן יש חלק: Polly Burey, פרופסור למדעי המזון באוניברסיטת דרום קווינסלנד, מונה אותם בין מה שמצטבר במרכז. אבל היא גם מציינת שאפילו מים מזוקקים קופאים מבחוץ פנימה ועדיין אוספים באמצע את כל מה שנשאר בהם. מים טובים יותר לבדם, היא כותבת, אינם מבטיחים קרח שקוף. האשם העיקרי הוא משהו שבכלל אי אפשר לראות בכוס: אוויר.

איך נוצר הענן

במים נוזליים מומס אוויר, בשקט, בלי בועה אחת. גם קרח יכול להחזיק מעט אוויר מומס, אבל, כפי שמסבירים בדף של הנדסת חומרים באוניברסיטת Purdue, בכמויות קטנות בהרבה. לכן בכל פעם שמים הופכים לקרח, האוויר שכבר לא נכנס צריך ללכת למקום כלשהו.

בתבנית, הקור מגיע מכל הצדדים בבת אחת. החלק העליון, התחתית והדפנות של כל קובייה קופאים ראשונים, ובונים קליפת קרח סביב כיס של נוזל. כל שכבה חדשה דוחפת את האוויר העודף שלה פנימה, אל המים שעוד לא קפאו. הכיס מתכווץ, והאוויר שבו נעשה צפוף יותר ויותר. כשהטיפה האחרונה באמצע קופאת סוף־סוף, לאוויר כבר אין לאן ללכת, והוא ננעל במקומו כהמון בועות זעירות. אור שפוגע בליבה הצפופה הזאת מתפזר במקום לעבור דרכה ישר, והפיזור הזה הוא הענן הלבן שאתם רואים.

איך מכינים קרח שקוף

הטריק הוא למנוע מהקור להגיע מכל הצדדים. בהקפאה כיוונית מבודדים את דפנות הכלי, כך שהמים קופאים בכיוון אחד בלבד, בדרך כלל מהחלק העליון הפתוח כלפי מטה. הקרח גדל אז בהתמדה לכיוון אחד ודוחף את האוויר לפניו אל נוזל שתמיד נמצא שם כדי לקבל אותו, עד שהבועות והזיהומים מגיעים לצד הרחוק. הסירו את החלק האחרון הזה, ומה שנשאר שקוף. ב־Purdue מתארים קרח שקוף בדיוק כך: מים שקפאו מקצה אחד לקצה השני.

ומה אם מרתיחים את המים קודם? כאן המקורות לא לגמרי מסכימים. התוכנית A Moment of Science של אוניברסיטת אינדיאנה ממליצה להתחיל במים חמים, כי במים חמים יש פחות אוויר מומס ולכן נוצרות פחות בועות. פרופסור Burey מסכימה שהרתחה מסלקת חלק מהגז, אבל אומרת שהיא לא משפיעה בכלל על האופן שבו הקרח קופא, ולכן הקוביות עדיין ייצאו עכורות. הסיכום ההוגן הוא שמים חמים אולי עוזרים מעט, וכיוון ההקפאה חשוב יותר.

כך שהענן בקוביית הקרח שלכם אינו פגם במים. הוא תיעוד של האופן שבו הקובייה נוצרה: מפה זעירה של המקום האחרון שבו הנוזל החזיק מעמד, שם כל האוויר הבורח נשאר לבסוף בלי מקום.

מקורות

מאיפה מגיעות העובדות שבכתבה. כל קישור מוביל לאתר אחר.

  1. Purdue University, Materials Engineering — Ice Cubes (engineering.purdue.edu)
  2. University of Southern Queensland — How do I make clear ice at home? A food scientist shares easy tips (unisq.edu.au)
  3. Indiana Public Media, A Moment of Science — The secret behind getting clear ice cubes (ipm.org)

מצאתם טעות?

ספרו לנו מה לא נכון, ואם אפשר, איפה מתפרסם המידע הנכון. אנחנו בודקים כל פנייה, וכשאנחנו מתקנים כתבה, אנחנו מציינים זאת כאן ובעמוד התיקונים.

כתבו אל [email protected] · כל התיקונים

מבוסס על עובדות אמיתיות. הכתבה הזאת מתארת עובדות אמיתיות ומתועדות, ונכתבה בעזרת בינה מלאכותית. בינה מלאכותית עלולה לטעות בפרטים, לכן כדאי לבדוק כל דבר חשוב מול מקור אמין, ולספר לנו אם מצאת טעות. עוד ←

אולי יעניין אתכם גם