לוולטר, חתול הספרייה, יש שיטה משלו

וולטר הוא חתול ג׳ינג׳י גדול עם אוזן אחת עקומה מעט ואווירה של סמכות שאי אפשר לטעות בה. הוא הגיע לספריית הזיכרון על שם הרטוול לפני תשעה חורפים, דרך דלת אחורית שנשארה פתוחה, אכל שלושה ביסקוויטים שנועדו לחתול אחר, וסירב ללכת. הצוות תלה מודעות במשך שבוע. אף אחד לא בא לדרוש אותו. בשבוע השני כבר היה לו סל מאחורי דלפק ההחזרות, ובשבוע השלישי הוא השתלט בשקט על ההחזרות עצמן.

השיטה שלו, עד כמה שהספרנים מצליחים להבין, עובדת כך. ספרים שמוחזרים במצב טוב זוכים לרחרוח קצר ולהתעלמות. ספרים שמוחזרים עם פינות מקופלות או כתמי תה זוכים לרחרוח, למבט זועם, ואז נדחפים בטקסיות רבה אל הרצפה. ספרים שמאחרים בשבוע או יותר מקבלים את מה שהצוות התחיל לכנות “הטיפול”: וולטר יושב ישר עליהם עד סוף אחר הצהריים, מגרגר בקול רם ומסרב לזוז בשביל אף אחד.

אף אחד לא אילף אותו. אף אחד לא יכול לעצור אותו. סטודנט אחד בילה פעם שבועיים בניסיון לפענח את השיטה שלו עם מחברת ושעון עצר, וחזר במצב מוזר של שלווה, ואמר רק שיש משהו במה שוולטר עושה. שואלים קבועים בודקים איתו היום לפני שהם מחזירים משהו, ומנהל בית ספר אחד בגמלאות התחיל להחזיר את הספרים שלו מוקדם, עם הפינות מיושרות, בתקווה גלויה למצמוץ איטי של אישור.

מאז שוולטר הגיע, שיעור האיחורים בספרייה ירד בכמעט שליש, תוצאה שוועדת הספרייה רושמת באופן רשמי כצירוף מקרים ובאופן לא רשמי כנס. וולטר מקבל, בתמורה לשירותיו, שני ביסקוויטים ביום, את הקצה השטוף שמש של אולם הקריאה בין אחת־עשרה לאחת, ואת ההבנה שבשתיקה שהוא זה שמנהל את העניינים עכשיו. הוא מעולם לא שאל ספר בעצמו, אבל הוא ישן על רוב מדור השירה.

וולטר מומצא, אבל חתולים בספריות ובחנויות ספרים הם מסורת אמיתית ואהובה מאוד. חיה רגועה שמכורבלת על ערימת ספרים הופכת חדר שקט למזמין, וקוראים רבים עושים מאמץ מיוחד לבקר בחנות או בספרייה רק כדי לראות את החתול שגר בה. חלק מהקסם הוא שחתולים נראים כאילו הם מתייחסים לטריטוריה שבחרו ברצינות גמורה, מסיירים באותם מדפים ותובעים לעצמם את אותן פינות חמימות, כאילו הבניין כולו נבנה בשבילם.

הבדיחה על ספרים באיחור עובדת כי כמעט לכל אחד יש אחד כזה איפשהו: רומן מתחת למיטה, מדריך טיולים במושב האחורי של המכונית, ספר ספרייה שהפך בשקט לחלק מהרהיטים. ספריות שולחות תזכורות מנומסות, ורובנו מרגישים צביטה קטנה של אשמה כשאנחנו קוראים אותן. וולטר פשוט מוותר על הנימוס. אז אם יש אצלכם ספר שמאחר, החזירו אותו השבוע. איפשהו, חתול ג׳ינג׳י מחכה לשבת עליו.