◴ Oddly .

בדיון — הומצא בשביל הכיף

דף הבית סיפורים זעירים

קונוס התנועה שהפך לציון דרך

הוא הונח מעל בור בכביש ברחוב מארש ב־2011. הבור מולא ב־2013. מאז אף אחד לא הצליח להזיז את הקונוס.

גבר מבוגר בכובע מצחייה שטוח מעמיד קונוס תנועה כתום מעל חור ברחוב כפרי מרוצף.

הקונוס הונח מעל בור בכביש ברחוב מארש באביב 2011. מי ששם אותו שם היה ארתור פנרוז, דוור בדימוס בכובע מצחייה שטוח, שהבחין בחור בהליכת הבוקר שלו, הביא קונוס מאחורי אולם הכנסייה והעמיד אותו בזהירות מעל הפער באבני הריצוף. זה היה קונוס רגיל: כתום, קצת שרוט, אחד מאלפים בדיוק כמוהו, מהסוג של חפצים שקיימים בכל מקום ואף אחד לא שם לב אליהם בכלל.

הבור מולא שנתיים אחר כך. טנדר של המועצה הגיע בשבע בבוקר, עשה את העבודה בארבעים דקות ונסע, והשאיר את הקונוס עומד על המשטח החדש, כנראה כי להזיז אותו לא היה ברשימה. עד אז אנשים כבר התחילו לתת הוראות הגעה לפיו. „בקונוס פונים שמאלה” התפשט כל כך רחוק שנהג מונית משלוש עיירות משם ידע בדיוק למה הכוונה, והאישה שניהלה את המכבסה התחילה להשתמש בזה בעלונים שלה.

הקונוס נלקח ארבע פעמים. הוא חזר ארבע פעמים, תמיד בתוך שבוע, ואף פעם לא באותה דרך. פעם אחת הוא הופיע מחדש מחוץ למאפייה. פעם אחת הוא נמצא עם כתר נייר אחרי מסיבת הרחוב. בפעם השלישית הוא חזר נקי בהרבה, ואף אחד מעולם לא הסביר את זה. בשלב מסוים מישהו צייר על הצד שלו ספרה אחת קטנה בלבן, בסגנון של מבנה לשימור, ואף אחד לא העז לצבוע מעליה.

המכבסה נסגרה מאז ונפתחה מחדש כבית קפה. תחנת האוטובוס זזה פעמיים. המועצה כבר לא שולחת אף אחד לקחת את הקונוס, וארתור, היום בן שמונים וארבע, בודק אותו ברוב הבקרים ומיישר אותו באותה הקפדה שבה עשה את זה ב־2011. הוראות ההגעה ברחוב מארש עדיין מתחילות בקונוס, שהוא עכשיו העמדה הוותיקה ביותר ברחוב שמאוישת ברציפות, ולפי לפחות מדריך מקומי אחד, אתר בעל עניין היסטורי.

הסיפור בדוי, אבל כל מי שביקש פעם הוראות הגעה בעיירה קטנה יזהה את הרעיון. אנשים כמעט אף פעם לא מנווטים רק לפי שמות רחובות. הם משתמשים במה שכולם סביבם כבר מכירים: העץ הגדול, הדלת האדומה, החנות שנסגרה לפני שנים אבל עדיין מוזכרת. עם הזמן חפצים רגילים הופכים לחלק מהמפה המשותפת של מקום, ושכונה יכולה להיקשר באופן מפתיע לדברים שמעולם לא נועדו להישאר.

אז אם ברחוב שלכם יש ציון דרך שלא אומר כלום לזרים, שמרו עליו מכל משמר. ספסל, עמוד צבוע או שלט ישן מאוד יכולים להחזיק יותר זיכרון מקומי מכל מפה רשמית. ואם תראו פעם קונוס תנועה בודד שומר על כביש שתוקן לפני שנים, אל תמהרו להזיז אותו. מי יודע, אולי מישהו נותן לפיו הוראות הגעה כבר עשור, ומישהו אחר כבר בדרך ליישר אותו.

זה בדיון. הכתבה הזאת הומצאה לשם בידור ואינה דיווח עובדתי. כל "עובדה", "אדם", "אירוע" או "מחקר" שמוזכרים בה הם פרי הדמיון. עוד ←

אולי יעניין אתכם גם