שעון השמש לבית

זה שעון שמש אמיתי, וזה החלק שמשגע. פליז יצוק, קווי שעות חרוטים, מחוג שמוטה לפי האזור שלכם בעולם, וארבע רפידות לבד כדי שלא ישרוט את הרהיטים. ברור שהוא נוצר בקפידה רבה בידי אנשים שאוהבים שעוני שמש. הוא גם חסר תועלת לחלוטין במקום היחיד שבשבילו תוכנן לעמוד, כלומר חדר עם תקרה.

אז בקופסה יש פנס. העלון, באותו גופן רציני כמו כל השאר, מבקש מכם למקם את מקור האור בזווית השמש המתאימה, כלומר להחזיק את הפנס בערך איפה שהשמש הייתה אילו הייתה שמש, והשעון יגיד לכם מה השעה הייתה אילו הפנס היה השמש. אף אחד לא ביקש את זה. במטבח כבר יש שעון, לשעון כבר יש סוללה, והסוללה אף פעם לא הייתה צריכה שמישהו יחזיק אותה בזווית.

הערב הראשון עובר בדרך כלל על השטיח. הבעלים כורע ליד השולחן הנמוך שליד האח, מסובב את השעון קצת לכאן וקצת לשם, ועל הספה עומדים עם הפנס ושואלים אם זה מספיק גבוה. האש מטילה צל שני, מתנודד, שלא מסכים עם הראשון. אחרי קצת דיון, בני הבית מסכימים להתעלם מהאש, והשעה נעשית, רשמית, שלוש ועשרים אחר הצהריים, בתשע בערב.

ובכל זאת יש לו שימוש אחד שאף שעון רגיל לא יכול להתחרות בו. כיוון שאתם מחזיקים את השמש, אתם מחליטים איפה השמש נמצאת. רוחב כף יד שמאלה, וזה אמצע אחר הצהריים. הנמיכו אותה לכיוון השטיח, והערב מגיע מוקדם, וזה פותר את רוב הוויכוחים בבית על השאלה אם עוד מוקדם מדי לעוגה. אף פעם לא התייעצו עם השעון לגבי שעת השינה, ובני הבית הצעירים רואים בזה את התכונה הטובה ביותר בכל העיצוב.

הדבר האמיתי שמאחורי הבדיחה הוא כמה שונה ההרגשה לקרוא את השעה מתוך אור ולא מתוך מספר. שעון פשוט מכריז על השעה. צל זוחל לעברה, לאט, ומבקש מכם לשים לב. שעון השמש לבית הופך אפילו את זה למשימה משותפת קטנה: מישהו צריך להחזיק את האור, מישהו צריך לקרוא את השעון, ולכולם יש דעה על הזווית.

זה השעון היחיד בבית שצריך שותף לעבירה, ונדרש טקס מסוים כדי להתייעץ איתו: הפנס, הזווית, הריב הקטן על מי יחזיק אותו. זה גם השעון היחיד בבית שעוד אף פעם לא אמר לאף אחד שהוא מאחר.