שבלול השלים חצייה של שישה מטרים, מסרב להגיב

שבלול גינה השלים חצייה רצופה של שישה מטרים על מדרכת האבנים שמחוץ לחנות הכפר, והגיע לערוגת הפרחים בצד השני בארבע פחות שמונה דקות לפנות בוקר ביום חמישי. החצייה החלה ביום ראשון. דגלון קטן של קו סיום, עשוי ממקל של ארטיק ומפיסת סרט אדום, נתקע בשפת המדרכה בידי גורמים לא ידועים, ועדיין עמד כשהשבלול הגיע.

המסלול נבחר בשביל המחסה, לא בשביל המהירות, אמר השבלול. כשש־עשרה שעות מהמסע עברו בעמידה במקום מתחת לעלה שנשר, פרק זמן שהשבלול תיאר כמתוכנן ולא כאבוד. התנאים ביום שני היו, במילותיו, יבשים באגרסיביות. שתי אבני מרצפת נחצו פעמיים, בגלל החלטת ניווט שהשבלול סירב להגדיר כטעות, וסדק אחד ביניהן תואר רק כעניין למועצה המקומית.

החצייה משכה קהל צנוע אבל נאמן. שורה של טחבוניות התאספה לאורך שפת המדרכה בלילה השני ונשארה שם כל הזמן, ומדי פעם זזה סנטימטר שמאלה בשביל נקודת תצפית טובה יותר. גירית שעברה בסיבוב הערב שלה עצרה, צפתה זמן מה, ונשמעה אומרת שכבר ראתה משוכות שגדלות מהר יותר. סנאי נכח בכמה ביקורים קצרים, ובכל פעם שאל אם כבר קרה משהו, ובכל פעם הלך לפני שהספיקו לענות לו.

הסנאי תיאר מאוחר יותר את הקצב כפרובוקטיבי. השבלול סירב להגיב ישירות, וציין רק שהסנאי חצה את אותה מדרכה ארבעים ואחת פעמים באותו פרק זמן, ובכל פעם היה בדרך למקום אחר. הסנאי לא הגיב לבקשה לתגובה נוספת, כי כבר הלך לעשות משהו אחר.

מי שחוקרים את חיי הכפר אומרים שיש משהו אמיתי מאחורי כל ההמולה. רוב מה שקורה על מדרכה קורה לאט מכדי לצפות בו: טחב שזוחל לתוך סדקים, עלה שהופך מירוק לחום, שלט של חנות שדוהה קיץ אחרי קיץ. השבלול פשוט הפך את אחד הדברים האיטיים האלה לגלוי במשך ארבעה ימים, ונתן לכפר סיבה לעמוד במקום ולהסתכל למטה. כמה מהתושבים הודו שמעולם לא שמו לב לערוגת הפרחים קודם. מישהו מהם הציע מאז להשקות אותה, ומישהו אחר שאל אם שבלולים מקבלים לפעמים בקשות.

כשנשאל אם ינסה גם את הדרך חזרה, אמר השבלול שיתחיל כשהתנאים יהיו מתאימים, ושמי שמתכוון לצפות כדאי שיביא משהו לשבת עליו. אחר כך הוא נסוג לתוך הקונכייה שלו, מה שהטחבוניות שהתאספו הבינו כסוף הראיון. מאז הוא לא עזב את ערוגת הפרחים. שבלול שני שכבר גר שם גם הוא לא הגיב, ומאז שניהם מתוארים כלא זמינים.