◴ Oddly .

בדיון — הומצא בשביל הכיף

דף הבית מילים מומצאות

מאפספין: לסובב את המפה עד שהיא פונה לכיוון שבו אתם הולכים

(ש״ע) הסיבוב האיטי והחגיגי של מפה, של טלפון או של כל הגוף בפינת רחוב, עד שהציור הקטן מסכים סוף־סוף עם הרחוב האמיתי שמולכם.

אישה בפינת רחוב מרוצפת אבנים ושטופת שמש מסובבת הצידה מפת נייר גדולה בשתי ידיה, ומאחוריה כיכר עם בית קפה, מזרקה וכמה עוברים ושבים.

מאפספין (ש״ע): הסיבוב האיטי והחגיגי של מפה, של טלפון או של כל הגוף בפינת רחוב, עד שהציור הקטן מסכים סוף־סוף עם הרחוב שמולכם. זה קורה בעיקר בעיר חדשה, בבוקר הראשון של החופשה, ליד מאפייה שמריחה נפלא, בצומת עם חמש יציאות ובלי שום צפון ברור.

מאפספין מתחיל במבט בטוח. אתם יודעים איפה אתם, הנקודה הכחולה יודעת איפה אתם, ובית הקפה שאתם מחפשים נמצא ממש שם, למעלה ושמאלה. אתם יוצאים שמאלה. אחרי עשרים צעדים הנקודה יוצאת ימינה. אתם נעצרים, מחזיקים את הטלפון שטוח לפניכם כמו מגש משקאות, ומתחילים להסתובב, לאט מאוד, במקום.

מפות נייר מפיקות את המאפספינים המרשימים ביותר. את מפת העיר המתקפלת הגדולה אי אפשר לסובב בשקט. צריך להחזיק אותה בידיים מושטות ולסובב רבע סיבוב, ואז עוד רבע, בזמן שהרוח מנסה לקפל אותה לסירת נייר. באמצע הדרך הנהר שעל המפה מתיישר עם הנהר האמיתי, ולרגע אחד נהדר הכול ברור. ואז אתם שמים לב שאתם מחזיקים את כל העיר הפוכה, וכל שמות הרחובות עומדים על הראש.

יש סגנונות מוכרים. הדשדוש הוא מאפספין ברגליים: המפה נשארת במקומה ובעליה מסתובבים מתחתיה. ההטיה נעשית בצוואר, והראש נוטה הצידה עד ששמות הרחובות כמעט קריאים. המאפספין המלא, האהוב על משפחות, מבוצע בידי ארבעה אנשים סביב מפה אחת, שכל אחד בתורו מסובב אותה אליו, והוא יכול להימשך יותר מהטיול עצמו.

המקומיים אף פעם לא עושים מאפספין. הם עומדים בקרבת מקום, מעמידים פנים באדיבות שהם לא מסתכלים, ומדי פעם רוכנים כדי להצביע, וזה הדבר המועיל ביותר שמישהו יכול לעשות, ומשום מה גם המביך ביותר.

הרעיון האמיתי שמאחורי המילה

לסובב את המפה זה לא סימן לחוש כיוון גרוע. זה קיצור דרך שכמעט כל מוח מעדיף. מפה שמונחת כמו שאתם עומדים אפשר לקרוא ישירות: מה שלפנים על הנייר נמצא לפנים ברחוב, ושמאל הוא שמאל. כשהמפה מסובבת אחרת, צריך קודם לסובב אותה בראש, ופסיכולוגים הראו כבר מתחילת שנות השבעים שסיבוב של צורה בדמיון לוקח זמן רב יותר ככל שצריך לסובב אותה יותר, כמעט כמו סיבוב של חפץ אמיתי.

באותו מקום נופלות גם המפות שתלויות על קירות בפארקים ובתחנות. בתחילת שנות השמונים חקר פסיכולוג אמריקאי את שלטי ״אתם נמצאים כאן״ האלה, וגילה שכאשר שלט נתלה כך שלמעלה במפה לא פירושו ישר קדימה, אנשים רבים יצאו בביטחון לכיוון הלא נכון. לכן מפות רבות בטלפון יודעות להסתובב בעצמן לכיוון שאליו אתם מביטים, ועושות בשקט את המאפספין בשבילכם.

זה בדיון. הכתבה הזאת הומצאה לשם בידור ואינה דיווח עובדתי. כל "עובדה", "אדם", "אירוע" או "מחקר" שמוזכרים בה הם פרי הדמיון. עוד ←

אולי יעניין אתכם גם