במדגסקר יש יער שבו כל עץ הוא מחט של אבן
במערב מדגסקר אבן הגיר ניצבת באלפי מחטים בגובה של עד 100 מטר, וחלק ניכר מהגילוף נעשה דווקא מלמטה, במערות שנשארו אחר כך בלי תקרה.
דמיינו למור שחוצה את האוויר במערב מדגסקר. הוא לא קופץ מענף לענף. הוא קופץ מצריח אבן אפור אחד אל הבא אחריו, בתוך יער שהעצים בו עשויים סלע. זהו Tsingy de Bemaraha, רמה קרובה לחוף שבה אבן הגיר ניצבת באלפי מחטים בהירות, צפופות כמו זיפים של מברשת ענקית.
למחטים קוראים צינגי, והגבוהות שבהן מתנשאות לגובה של כ־100 מטר, לפי האיגוד הבינלאומי למדעי הגאולוגיה, שכלל את המקום ברשימת המורשת הגאולוגית העולמית. ביניהן נמשכים מסדרונות צרים ומוצלים. מלוויין של NASA כל הרמה נראית משובצת, כאילו מישהו חרץ את הסלע בסכין בכמה כיוונים. בשנת 1990 הכריז UNESCO על השמורה כאתר מורשת עולמית.
איך לגונה הפכה לשדה של מחטים
הסיפור מתחיל מתחת למים. מצפה כדור הארץ של NASA מתארך את ההתחלה ללפני כ־200 מיליון שנה, בתקופת היורה, כששכבות של קלציט שקעו על קרקעית של לגונה. איגוד הגאולוגים מוסיף שהסלע צמח ממרבצי אלמוגים קדומים, ושעובי השכבה הגיע בסופו של דבר ל־300 עד 500 מטר. מאוחר יותר תנועות בקרום כדור הארץ הרימו את השכבה הזאת, וכשמפלס הים ירד בתקופות הקרח, נחשף לאוויר חלק גדול עוד יותר ממנה.
ואז הגשם התחיל לעבוד. אבן גיר מתמוססת במים, רק לאט מאוד. גשמי המונסון שטפו את הסלע הרך והשאירו את הסלע הקשה עומד. את הרמה חוצים סדקים שנמשכים בכמה כיוונים, ומה שנשאר לעמוד ביניהם הפך ללהבים ולצריחים.
- 100 מטר גובה המחטים הגבוהות ביותר
- 300–500 מטר עובי שכבת אבן הגיר שממנה הן מגולפות
- ≈ 300 מטר עומק הקניון שנהר Manambolo חצב בתוכה
במה אנשים טועים לעיתים קרובות
טבעי להניח שהמחטים גולפו מלמעלה למטה, כמו שפסל מסתת גוש אבן. אבל חלק ניכר מהעבודה נעשה מלמטה, במקום שאיש לא ראה. בשנת 2008 צוות בהובלת Márton Veress סקר את הבקיעים העמוקים של Bemaraha, מדד את כיווניהם ודיווח בכתב העת International Journal of Speleology שרובם התחילו כמערות, שהתמוססו מתחת למפלס מי התהום. רק אחר כך הם נפתחו אל השמיים, אולי משום שההמסה התקדמה כלפי מטה, ואולי משום שתקרות המערות קרסו. המחברים מציעים את שתי האפשרויות ואינם בוחרים באחת. כך שרבים מהמסדרונות שבין הצריחים הם מערות ישנות שנשארו בלי תקרה.
מי גר ביער של אבן
ההפתעה השנייה היא שהמקום בכלל לא חשוף. בשקעים שהמים המיסו בסלע מסתתרות פינות של צמחייה ירוקה, והשמורה מגינה על בתי גידול של למורים ושל ציפורים. הסלע החד, שבגללו ההליכה כל כך איטית לבני אדם, הרחיק מבקרים במשך זמן רב מאוד, וזה התאים לחיות הבר בהחלט. למורי הסיפקה בכלל לא הולכים. הם קופצים מצריח לצריח.
לרמה יש גם תפקיד מעשי ושקט. הגאולוגים מתארים את הצינגי כמגדל מים של אזור Antsalova הסמוך. שני נהרות חוצים את אבן הגיר, ואחד מהם, Manambolo, חצב בדרכו קניון בעומק של כ־300 מטר.
למה כדאי לדעת את זה
יער האבן הוא בעצם דיוקן של מים. המים השקיעו את הסלע בלגונה, רוקנו אותו מבפנים, חידדו אותו מלמעלה, ועדיין זורמים בדיוק באמצעו. שום דבר כאן לא נעשה מהר, ושום דבר לא נעשה בכוח חזק יותר מגשם. והלמורים, מצידם, נראה שרואים בתוצאה מתקן טיפוס רגיל לגמרי.
מקורות
מאיפה מגיעות העובדות שבכתבה. כל קישור מוביל לאתר אחר.
- NASA Earth Observatory — Tsingy de Bemaraha National Park, Madagascar (science.nasa.gov)
- International Union of Geological Sciences — Tsingy of Bemaraha (iugs-geoheritage.org)
- International Journal of Speleology — The origin of the Bemaraha tsingy (Madagascar) (digitalcommons.usf.edu)
מצאתם טעות?
ספרו לנו מה לא נכון, ואם אפשר, איפה מתפרסם המידע הנכון. אנחנו בודקים כל פנייה, וכשאנחנו מתקנים כתבה, אנחנו מציינים זאת כאן ובעמוד התיקונים.