למה האוזניים נסתמות במטוס?
צינור זעיר מחבר כל אוזן לחלק האחורי של האף, והוא סגור רוב הזמן עד שבולעים או מפהקים, ולכן הנחיתה היא החצי המסובך יותר של כל טיסה.
מושב ליד החלון, שמיים מלאים בעננים כמו קצפת טרייה, וסוכרייה קטנה ומפוספסת שמחכה בעטיפה שלה על המגש: זה הטקס החגיגי שבו נוסעים רבים פוגשים את אחד השוערים השקטים ביותר של הגוף. כשהמטוס מתחיל לגלוש לאט לעבר המסלול, האוזניים מרגישות כאילו מילאו אותן בצמר גפן, הקולות נשמעים רכים ורחוקים, ואז, בבליעה אחת, העולם חוזר למקומו בקליק.
השוער שבתוך הראש
השוער הוא צינור אוסטכיוס, מעבר צר שמחבר את האוזן התיכונה לחלק האחורי של האף ולחלק העליון של הגרון, כפי שמתארת אותו MedlinePlus, האנציקלופדיה הרפואית של הספרייה הלאומית לרפואה של ארצות הברית. התפקיד שלו הוא לדאוג שלחץ האוויר בשני צידי עור התוף יהיה שווה. הוא עושה את העבודה הזאת בהרבה הדר ובמעט מאוד התלהבות, כי כפי שמסבירה סקירה של Tony Wright משנת 2015 בכתב העת BMJ Clinical Evidence, הצינור בדרך כלל סגור. הוא עשוי להיפתח כשבולעים, ובדרך כלל נפתח כשמפהקים.
לחץ האוויר משתנה כשמטוס ממריא ונוחת, ו־Cleveland Clinic מציינת שהשינוי יכול לקרות מהר יותר ממה שהצינורות מספיקים להגיב. לכן לזמן מה האוויר באוזן התיכונה והאוויר בתא הנוסעים נמצאים בלחצים שונים, ועור התוף נמצא ביניהם, דחוק מעט לצד אחד. מכאן התחושה של אוזניים מלאות בצמר גפן. הרגע שבו הצינור נפתח והלחצים מתאזנים הוא הרגע שאנשים מתארים כ״פופ״ באוזניים.
מה שאנשים טועים בו לעיתים קרובות
טבעי להאשים את ההמראה, כי אז המנועים עובדים הכי קשה. בפועל העלייה היא הכיוון הקל. כשהמטוס עולה, הלחץ בחוץ יורד, והאוויר שבאוזן התיכונה יוצא די בקלות דרך הצינור אל החלק האחורי של האף, כמו דרך דלת שנפתחת החוצה כמעט בלי לדפוק. הנחיתה היא החצי המסורבל. כשהמטוס יורד, הלחץ בחוץ עולה, עור התוף נדחק פנימה, והצינור צריך להיפתח כדי להכניס אוויר בחזרה. הסקירה של Wright מתארת זאת כמשימה לא פשוטה, כי הלחץ העולה עצמו נוטה להחזיק את הצינור סגור.
לכן לישון בזמן הירידה זה רעיון לא מוצלח. מי שישנים בולעים הרבה פחות, מציינת אותה סקירה, כך שהשוער שומע הרבה פחות דפיקות בדיוק כשהן הכי נחוצות, ו־MedlinePlus ממליצה לא לישון כשהמטוס מתכונן לנחיתה. לילדים קשה יותר: הסקירה מביאה ממצאים שלפיהם אצל 20% מהנוסעים המבוגרים ואצל 40% מהנוסעים הילדים הלחץ באוזן התיכונה עדיין היה נמוך אחרי טיסה.
- 20% מהנוסעים המבוגרים: הלחץ באוזן התיכונה עדיין נמוך
- 40% מהנוסעים הילדים: אותו הדבר
איך סוכרייה פותחת את הדלת
כאן הסוכרייה המפוספסת מרוויחה את מקומה על המגש. MedlinePlus מונה לעיסת מסטיק, מציצת סוכרייה ופיהוק בין הדרכים הפשוטות לעזור לאוזניים להתאזן, כי כל אחת מהן גורמת לבלוע או לפהק, ואלה בדיוק הדברים שפותחים את הצינור. אצל תינוקות וילדים קטנים, יניקה או לגימות קטנות של משקה עושות את אותה עבודה, ו־Cleveland Clinic ממליצה שמטיילים צעירים ישתו בזמן ההמראה והנחיתה כדי שימשיכו לבלוע. אותו דבר יכול לקרות בנסיעה בכביש הררי מתפתל או בצלילה עם בלון אוויר, בכל מקום שבו הלחץ בחוץ משתנה מהר יותר ממה שהשוער אוהב.
אז ה״פופ״ לא בא מהמנועים, מהעננים או מהגובה עצמו. הוא בא כששוער קטן וישנוני למדי עונה סוף סוף, מעביר מעט אוויר ומאזן את הלחץ בשני צידי עור התוף. כל בליעה בזמן הירידה היא פשוט דפיקה מנומסת, ובמוקדם או במאוחר הדלת נפתחת.
מקורות
מאיפה מגיעות העובדות שבכתבה. כל קישור מוביל לאתר אחר.
- BMJ Clinical Evidence (PMC) — Middle-ear problems during air travel, review by Tony Wright, 2015 (pmc.ncbi.nlm.nih.gov)
- MedlinePlus, US National Library of Medicine — Ear barotrauma (medlineplus.gov)
- Cleveland Clinic — Airplane ear (my.clevelandclinic.org)
מצאתם טעות?
ספרו לנו מה לא נכון, ואם אפשר, איפה מתפרסם המידע הנכון. אנחנו בודקים כל פנייה, וכשאנחנו מתקנים כתבה, אנחנו מציינים זאת כאן ובעמוד התיקונים.