סיכת הביטחון התחילה בחוב של חמישה־עשר דולר ובחתיכת תיל
ב־1849 ממציא מניו יורק שהיה חייב חמישה־עשר דולר כופף תיל אחד לסיכה עם קפיץ ותפס, רשם עליה פטנט ומכר את הזכויות ב־400 דולר.
פתחו כמעט כל קופסת תפירה או מגירה של חפצים שונים, ואי שם בין הכפתורים והסלילים תמצאו צרור קטן של סיכות ביטחון, מחוברות זו לזו בשרשרת נוצצת. הן מחזיקות מכפלות, מצילות תחפושות בלילה שלפני הצגה בבית הספר ומצמידות מספר לחולצה של רץ או רצה. העיצוב פשוט כל כך שנדמה שהוא היה קיים תמיד. זה לא בדיוק כך, והסיפור על הדרך שבה הוא הגיע מתחיל בחוב קטן.
ב־1849 היה Walter Hunt, מכונאי וממציא שחי ועבד בניו יורק, חייב לאדם מסוים חמישה־עשר דולר. לפי תוכנית Lemelson-MIT של Massachusetts Institute of Technology, הוא התחיל לסובב חתיכת תיל מתכת עד שקיבל מתקן שקרא לו סיכת שמלה. ב־10 באפריל 1849 הוא קיבל עליו את הפטנט האמריקאי מספר 6,281, ומכר את הזכויות ב־400 דולר בלבד.
סיכה מתיל אחד
הפטנט, שכל אחד יכול לקרוא גם היום, ברור להפליא. הוא מתאר סיכה העשויה מחתיכה אחת של תיל או מתכת, שמשלבת קפיץ ותפס או סוגר. Hunt מונה שלושה חלקים: הסיכה עצמה, קפיץ מלופף והתפס שבקצה הרחוק. לוחצים את החוד לתוך התפס, והקפיציות של התיל עצמו מחזיקה אותו שם, כך שהסיכה נשארת סגורה עד שתחליטו לפתוח אותה.
Hunt היה גאה במה שזה אומר בחיי היום־יום. בפטנט שלו כתוב שאפשר להכניס את הסיכה לשמלה בלי לכופף אותה ובלי לדקור את האצבעות, ושהיא מתאימה באותה מידה לתכשיטים, לבגדים רגילים ולחדר התינוקות. הוא אפילו ציין שאפשר לחבר למוט עיטור דקורטיבי, וכך להפוך סוגר מעשי לתכשיט.
- 15 דולר החוב של Walter Hunt
- 400 דולר הסכום שבו מכר את הזכויות
- 6,281 מספר הפטנט האמריקאי שלו
- 1 חתיכת תיל, מכופפת לסיכה, לקפיץ ולתפס
מה שאנשים מבינים לא נכון
מפתה לספר את זה כסיפור על אדם שהמציא את עצם הרעיון של סיכה שנסגרת על עצמה. אבל הרעיון עתיק הרבה יותר. גם תוכנית Lemelson-MIT וגם History.com מציינות שהרומאים הקדמונים הידקו את בגדיהם בפיבולות, סיכות נוי שפעלו בצורה דומה, ושגרסה של סיכת ביטחון הופיעה ב־1842, שבע שנים לפני זו של Hunt. מה שחסר בסיכה המוקדמת ההיא היה הקפיץ. ההישג האמיתי של Hunt היה לייצר את כל הדבר, כולל הקפיץ והתפס, מחתיכת תיל אחת.
למה העיצוב שרד
חתיכת תיל אחת פירושה סיכה שזול לייצר, שקשה לשבור ושקל לייצר בכמויות עצומות. Hunt עצמו לא נהנה מההצלחה הזאת. History.com מציין שהוא לא הרוויח שום דבר נוסף מסיכת הביטחון, אף שהמשיך להמציא: לפי תוכנית Lemelson-MIT הוא הגה גם עט נובע, משחזת סכינים ומחרשת קרח, וב־1834 בנה את אחת ממכונות התפירה הראשונות בעולם שבהן החור של המחט נמצא בחוד שלה.
הביטו היום בסיכת ביטחון ותמצאו בה עדיין את שלושת החלקים של Hunt: החוד, הסליל הקטן שבקצה אחד והתפס ששומר על הכול מסודר. זו תזכורת קטנה לכך שרעיון טוב לא חייב להיות מסובך, ושחלק מהחפצים השימושיים ביותר בבית התחילו ממישהו שניסה לפתור בעיה רגילה לגמרי.
מקורות
מאיפה מגיעות העובדות שבכתבה. כל קישור מוביל לאתר אחר.
- Google Patents — US6281A, Dress-pin (Walter Hunt, 1849) (patents.google.com)
- Lemelson-MIT — Walter Hunt (lemelson.mit.edu)
- History.com — Safety pin is patented, rights sold for just $400 (history.com)
מצאתם טעות?
ספרו לנו מה לא נכון, ואם אפשר, איפה מתפרסם המידע הנכון. אנחנו בודקים כל פנייה, וכשאנחנו מתקנים כתבה, אנחנו מציינים זאת כאן ובעמוד התיקונים.