◴ Oddly .

דף הבית הטבע עשה את זה קודם

מולים לימדו כימאים להכין דבק שעובד מתחת למים

הדבק של המול אינו חזק במיוחד, אבל הוא מחזיק במים מלוחים וסוערים, והעתקת הכימיה שלו העניקה למעבדות דבקים שמתקשים מתחת למים.

מולים כחולים־כהים צפופים זה לצד זה על סלע רטוב בחוף הים, חוטים זהובים דקים נראים במקום שבו הם נאחזים, וגל לבן נשבר מאחוריהם.

בחוף סלעי בשעת השפל, האבנים מכוסות לא פעם במולים כחולים־כהים, צפופים כל כך שהם נראים כמו רחוב מרוצף. כל הבוקר הגלים התנפצו עליהם, וכשהגאות תחזור הם יתנפצו עליהם כל אחר הצהריים. כמעט אף מול לא ייסחף. הביטו מקרוב ברווח שבין המול לסלע ולא תמצאו שם גוש מלט. במקומו יש זקן קטן של חוטים זהובים דקים, שנקרא ביסוס, וכל חוט מסתיים בכרית שטוחה זעירה שלחוצה אל האבן, כמו אוהל שמתוח בחבלי העיגון שלו.

למה מים הורסים דבק רגיל

כל מי שניסה להדביק סלוטייפ על אריח רטוב באמבטיה מכיר את הבעיה. דבק עובד כשהוא מגיע קרוב מאוד אל המשטח, והמים מגיעים לשם ראשונים. מי שמתכננים דבקים מתייחסים כבר זמן רב למים כאל זיהום: שכבה דקה וחלשה שמתיישבת בין הדבק לבין מה שהוא אמור להחזיק. דבק שעובד בים צריך לאחוז בסלע חזק יותר מהמים שכבר נצמדים אליו.

במה אנשים טועים לעיתים קרובות

מפתה לדמיין את הדבק של המולים כדבק החזק ביותר על פני כדור הארץ. הוא לא. בסקירה משנת 2011 בכתב העת Annual Review of Materials Research, מדענים מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה ומאוניברסיטת נורת׳ווסטרן העריכו שכרית אחת מחזיקה בכ־6 מגה־פסקל, וכינו זאת לא מרשים במיוחד לדבק בעל ביצועים גבוהים. לא מעט דבקים מחנות לכלי עבודה מצליחים יותר על שולחן מטבח יבש.

מה שהופך את המול למופלא הוא היכן הוא מצליח בכך: במים מלוחים ונעים, על סלעים מכוסים ברירית ירוקה, שוב ושוב. אותה סקירה מתארת כמה עבודה נדרשת כדי להישאר במקום. החוטים נבנים אחד־אחד, וכדי לתלוש מול קליפורני מהסלע שלו ישר למעלה נדרשת משיכה של כ־300 ניוטון, בערך הכוח הדרוש כדי להרים תיק של 30 קילוגרם.

העוגן של מול אחד
  • 50–100 חוטים מחזיקים מול ממוצע בכל רגע נתון
  • 3–10 דק׳ נדרשות לבניית חוט אחד
  • 8–12% מהאנרגיה של המול מוקדשים לעוגן שלו
  • ≈300 ניוטון משיכה הדרושה לתלישת מול קליפורני מהסלע

התרגיל הכימי של המול

הסוד טמון בחלבונים שכף הרגל של המול מפרישה כנוזל, והם מתקשים תוך דקות לחוט ולכרית, קצת כמו פלסטיק שיוצקים בתבנית במפעל. כמו במשי, בחוטים המוגמרים אין אף תא חי. החלבונים גדושים באבן בניין יוצאת דופן בשם דופא, שנושאת קבוצה כימית המכונה קטכול. קטכולים יודעים להיאחז באבן ובמתכת רטובות בכמה דרכים שונות בבת אחת, וכל הכרית עטופה בשכבה חיצונית קשיחה העשויה חלבון וברזל.

מחוף הים אל המעבדה

העתקת התרגיל מעסיקה כימאים כבר עשרות שנים. בשנת 2015 צוות באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה בנה מולקולה קטנה, מרכיב יחיד, שמחקה את החלבונים של כף הרגל של המול. היא מצפה משטח בתוך המים כשהיא מסדרת את עצמה, בלי ממסים חריפים, חום או אור, ומתחת למים היא נדבקה עד פי עשרה טוב יותר מחומרים קודמים מסוגה. החוקרים הציעו שימושים החל מתיקון חפצים שמבלים את כל חייהם במים מלוחים ועד טיפולי שיניים, וקבוצות אחרות הוסיפו קטכולים לכל מיני חומרים סינתטיים כדי לייצר דבקים, חומרי איטום וציפויים.

שום דבר מכל זה לא החליף את שפופרת הדבק שבמגירה שלכם, והמול לא מתרגש מזה. הוא פשוט ממשיך לבנות חוט אחד בכל פעם, ומקדיש כעשירית מהאנרגיה שלו לאחיזה איתנה. בפעם הבאה שתראו אחרי סערה סלע שמרופד כולו במולים, דעו שאתם מביטים באחת מסדנאות הדבק הרטוב העתיקות ביותר שיש.

מקורות

מאיפה מגיעות העובדות שבכתבה. כל קישור מוביל לאתר אחר.

  1. Annual Review of Materials Research (via PMC) — Mussel-Inspired Adhesives and Coatings (pmc.ncbi.nlm.nih.gov)
  2. UC Santa Barbara — A Sticky Breakthrough (news.ucsb.edu)

מצאתם טעות?

ספרו לנו מה לא נכון, ואם אפשר, איפה מתפרסם המידע הנכון. אנחנו בודקים כל פנייה, וכשאנחנו מתקנים כתבה, אנחנו מציינים זאת כאן ובעמוד התיקונים.

כתבו אל [email protected] · כל התיקונים

מבוסס על עובדות אמיתיות. הכתבה הזאת מתארת עובדות אמיתיות ומתועדות, ונכתבה בעזרת בינה מלאכותית. בינה מלאכותית עלולה לטעות בפרטים, לכן כדאי לבדוק כל דבר חשוב מול מקור אמין, ולספר לנו אם מצאת טעות. עוד ←

אולי יעניין אתכם גם