העפיפון ששייך לכל הגבעה

בראש גבעת הבז, במקום שבו השביל מוותר והעשב מתחיל, יש תיבת עץ בגודל של קופסת לחם, מחוברת לעמוד. יש לה מכסה משופע נגד הגשם, ואין לה מנעול. בפנים, מלופף יפה על הסליל שלו, גר עפיפון אדום עם זנב צהוב.

איש אינו יודע בוודאות מי שם אותו שם. העדות הוותיקה ביותר שייכת לאדם שעולה לגבעה כל בוקר עם כלב הספנייל שלו. לדבריו התיבה הופיעה באפריל אחד, לפני תשע שנים, עם כרטיס נעוץ בצד הפנימי של המכסה. הכרטיס עדיין שם, והפינות שלו התרככו. כתוב עליו: העיפו אותי. לפפו אותי בחזרה כמו שצריך. תודה.

ואנשים עושים זאת. ילדים מעיפים אותו אחרי בית הספר, כשמבוגר מחזיק את הסליל. אישה שרצה שם בימי ראשון עוצרת באמצע הסיבוב ומעיפה אותו חמש דקות בדיוק, ולדבריה זה הזמן היחיד בשבוע שבו היא מסתכלת למעלה. שני אחים שמתווכחים כל הדרך במעלה הגבעה אינם מתווכחים כשהעפיפון באוויר, כי אחד מהם צריך להחזיק את החוט והשני צריך לשחרר.

לעפיפון היו הרפתקאות. פעם הוא בילה לילה על עץ עוזרר, ולמחרת בבוקר הוריד אותו נער גבוה עם מקל ארוך, שלא סיפר על כך לאיש. תיקנו אותו ארבע פעמים: מוט חדש שנחתך מקנה בגינה, טלאי של בד כחול בפינה אחת ושני זנבות חדשים. הזנב השני סרוג. הוא עף גרוע וזוכה להערצה רבה. כל תיקון נעשה בידי מישהו אחר, ואיש מהם לא חתם על עבודתו.

בסתיו אחד החוט נשחק עד הסוף, והעפיפון הפליג לו מעל העמק. אחד־עשר ימים עמדה התיבה ריקה. בזמן הזה טיפסו לגבעה אנשים רבים באופן מפתיע, הרימו את המכסה ועמדו רגע והביטו פנימה. כמה מהם השאירו פתקים. באחד מהם היה כתוב רק: אוי.

ביום השנים־עשר העפיפון חזר לתיבה, קצת מלוכלך בבוץ, על חוט חדש לגמרי. חוואי מצא אותו במרחק שני מיילים משם, תלוי על שער. הוא זיהה אותו מייד, כי בעצמו העיף אותו באחר צהריים סוער אחד שבו היה אמור לספור כבשים, והעלה אותו בחזרה לגבעה על הטרקטורון שלו עוד לפני ארוחת הבוקר.

מה באמת עומד מאחורי זה

הגבעה והעפיפון שלה מומצאים, אבל מה שהם מייצגים קיים באמת, וכנראה כבר עברתם ליד משהו כזה. מדף של ספרים להחלפה בתא טלפון ישן. שולחן של ביצים בשער של חווה, עם קופסת פח לכסף. ארגז של כדורים לכלבים בכניסה לפארק. לאף אחד מהם אין מנעול או שומר, ורובם ממשיכים לפעול בשקט במשך שנים.

הם מחזיקים מעמד כי דבר ששייך בבירור לכולם נותן לכל אחד משימה קטנה. מחזירים את הספר, משאירים את המטבעות, מלפפים את החוט כמו שצריך, וכך הופכים לאחד מהאנשים שהדבר שייך להם. עפיפון הוא בחירה טובה במיוחד, כי הוא צריך רק שני דברים: רוח, ומישהו שמוכן ללפף אותו בחזרה. את הראשון מספקת הגבעה. על השני, כך מתברר, השכנים שמחים לדאוג.