מאריך הפרידות

כל בית מכיר את הרגע. האורחים קמו. המעילים עליהם. מישהו אמר טוב, אנחנו באמת צריכים לזוז, ואמר את זה בטון של מי שמתכוון. ואז, במקום ללכת, כולם עומדים במסדרון עשרים וחמש דקות ומדברים על ההרחבה של המטבח אצל בן דוד, בזמן שילד קטן נרדם בעמידה, נשען על הרדיאטור.

מאריך הפרידות הוא מסדרון שמתחשב בזה. זה קטע מסדרון טלסקופי, שמותקן בין הסלון לדלת הכניסה, ומתארך בשקט באחד־עשר סנטימטרים בכל פעם שהשיחה מתחילה מחדש. לוח לחץ מתחת לשטיח הכניסה סופר. אף אחד לא צריך להפעיל שום דבר, ובעיני המתכננים זה היה הכרחי: מכשיר שדורש תשומת לב באמצע פרידה פשוט היה הופך לעוד נושא לדבר עליו במקום ללכת.

הדגם הבסיסי מחזיק ארבע־עשרה הארכות לפני שהוא צריך את הגינה. ליד קולב המעילים יש חוגה מפליז שמראה כמה הארכות כבר נוצלו, אבל בניסויים אף משפחה לא הסתכלה עליה אף פעם. גרסת הדלוקס מוסיפה קולב מעילים שנוטה קצת לכיוון הדלת, וידית שזזה כמה סנטימטרים קרוב יותר ליד שלכם בכל פעם שאתם מעיפים בה מבט. התברר ששניהם לא משנים שום דבר, בכלל.

ניסויי השטח נערכו בארבעה בתים במשך סתיו אחד. הפרידה הארוכה ביותר שנרשמה הגיעה לארבעים ואחת דקות ותשע הארכות, והסתיימה רק כשהכלב של המשפחה המבקרת החליט בעצמו ויצא. הקצרה ביותר נמשכה ארבע דקות, בבית שבו האורחים השאירו משהו על הגז בבית. בשניים מארבעת הבתים המסדרון התארך כל כך שדלת הכניסה הגיעה לערוגת הירקות, וכולם הסכימו שזה בסדר, כי השיחה בדיוק הגיעה לחלק הטוב.

לתכנון יש פגם כן אחד, והיצרנים מדפיסים אותו על הקופסה. הוא עובד גם על המארחים. כל העניין בנוי על ההנחה שצד אחד רוצה שהפרידה תיגמר, ובפועל אף אחד במסדרון לא רוצה בזה, אחרת הפרידה כבר הייתה נגמרת. משפחה אחת בניסוי האריכה את המסדרון עד המטבח של השכנים והמשיכה שם עוד חצי שעה, יחד עם השכנים, שגם הם לא רצו שמישהו ילך.

הדבר האמיתי שמאחורי כל זה הוא שלסיים שיחה זה באמת קשה, ולא כי מישהו גרוע בזה. ללכת זה משא ומתן. להגיד שלום פעם אחת זו הצעה, לא החלטה, וכולם צריכים לקבל אותה, להדהד אותה ולאשר אותה לפני שמישהו יכול לזוז. הקימה, המעיל, היד על הדלת, הסיפור האחרון והסיפור האחרון השני הם כולם חלק מרצף שלוקח כמה תורות שהוא לוקח. לקצר אותו זה החלק שמרגיש לא מנומס, ולכן כמעט אף אחד לא עושה את זה.

יש גם סיבה לכך שזה קורה דווקא במסדרון. המסדרון הוא שטח נייטרלי. אף אחד לא התיישב, אז אף אחד לא מתמקם, וזה גורם לתחושה שבטוח להגיד עוד דבר אחד — ולכן עשר הדקות האחרונות של ערב הן כל כך הרבה פעמים החלק החם ביותר שלו. בית לא צריך מסדרון ארוך יותר. הוא פשוט מצא את המקום היחיד שבו אנשים מפסיקים להציג ביקור ומתחילים ליהנות ממנו, ואז, בהיגיון רב, מסרב לזוז.