בדיון — הומצא בשביל הכיף
המנעול לדלת הכניסה שמנגן תרועה בכל פעם שמסובבים את המפתח
מנעול פליז לדלת עם חצוצרה זעירה מובנית, כדי שנעילת הדלת תהיה כל כך בלתי נשכחת שלא תצטרכו יותר לחזור באמצע הרחוב כדי לבדוק.
בוקר שבת בהיר. אתם יוצאים מהדלת עם סל ביד, מסובבים את המפתח ויוצאים לאורך הרחוב לכיוון השוק. השמש זורחת, שכן משקה את הגרניומים, והכול מושלם עד הפינה, שם מגיעה מחשבה קטנה וקרה: רגע, נעלתי את הדלת?
הכירו את מנעול התרועה, מנעול פליז נאה עם חצוצרה זעירה שמובנית בלוחית שלו. בכל פעם שהבריח ננעל, הוא מנגן שמונה תיבות בוהקות של תרועה מלכותית, חזק מספיק כדי שישמעו אותה שלושה בתים משם וחגיגי מספיק כדי שתיזכר לכל היום. הרעיון פשוט. אי אפשר לשכוח משהו שנשמע כמו פתיחה של טקס הכתרה.
היצרנים חשבו על הכול, או לפחות על הרבה מאוד דברים. יש חמש תרועות לבחירה, ובהן ניצחון, ניצחון צנוע ושבת בבוקר, שמנוגנת בחצוצרה עם עמעם מתוך כבוד למי שעדיין ישן. כפתור קטן בצד הפנימי של הדלת מאפשר לכוון את העוצמה מנימוסי ועד מצעד. יש גם מנגינה תואמת לפתיחת המנעול, תופים קצרים, כך שהחזרה הביתה מרגישה כמו הרגע שלפני שהקוסם שולף את הארנב.
הבעלים הראשונים מדווחים על תוצאות מעורבות. משפחה אחת גילתה שהמנעול עובד כל כך טוב, שכל הרחוב יודע עכשיו בדיוק מתי הם יוצאים לעבודה, וכמה שכנים התחילו להרתיח קומקום לפיו. משפחה אחרת גילתה שהילד הקטן נעל ופתח את הדלת ארבעים פעם בשעה, רק בשביל המוזיקה. מנצח תזמורת בדימוס כתב שהתיבה השלישית מזייפת קצת, והציע לקפוץ ולתקן אותה.
למרבה הצער, הבודקים מצאו את אותה בעיה בכל בית. אחרי שבוע בערך, התרועה הפכה לחלק מהבוקר, כמו הקומקום והחיפוש אחרי הנעל השנייה, ואנשים הפסיקו לשמוע אותה. וכמובן, באמצע הרחוב חזרה המחשבה הקטנה והקרה: המנעול ניגן היום את התרועה שלו? אף אחד לא הצליח להיזכר. כמה בעלים חוזרים עכשיו לבדוק אם החצוצרה ניגנה, וזה לוקח קצת יותר זמן מלבדוק את הדלת.
הרעיון האמיתי מאחורי הבדיחה
הספק אמיתי, והוא נפוץ מאוד. לנעול דלת שאתם נועלים כל יום זה הרגל, והרגלים פועלים על טייס אוטומטי: הידיים עושות את העבודה בזמן שהמחשבות כבר בשוק. מכיוון שלא שמתם לב באותו רגע, הזיכרון של הבוקר המסוים הזה דל, והוא מתמזג עם כל שאר הבקרים שבהם נעלתם את אותה דלת. לכן, כשאתם שואלים את עצמכם אם עשיתם את זה, הזיכרון מציע לכם מאה רגעים דומים ולא יודע לומר איזה מהם היה היום.
התרופה זולה יותר מחצוצרה. הפכו את הרגע לשונה, אפילו לשנייה אחת. יש מי שאומרים בקול את המילים הדלת נעולה, יש מי שנוגעים בידית ושמים לב למפתח שביד, ויש מי שמדמיינים את הבריח מחליק למקומו. מעשה קטן של תשומת לב נותן לזיכרון משהו להיאחז בו, והפינה של הרחוב הופכת למקום ליהנות בו מהשמש במקום מקום שממנו מסתובבים וחוזרים.