פייג׳דריפט

פייג׳דריפט (פֵּייג׳־דְּרִיפְט), שם עצם. העזיבה השקטה של המחשבה מעמוד שהעיניים ממשיכות לקרוא בלעדיה, ומתגלה כמה פסקאות אחר כך בלי שום זיכרון מהדרך. אתם יושבים בכורסה נוחה עם ספר שאתם באמת נהנים ממנו. המנורה חמימה, החדר שקט, ואתם הופכים דפים בקצב קבוע. ואז, איפשהו באמצע הפרק הרביעי, אתם מבינים שאין לכם מושג מה קרה מאז הפרק השלישי.

המילה מחברת את page, עמוד באנגלית, עם drift, היסחפות, במובן שבו אומרים זאת על סירה קטנה שהחבל שלה החליק בשקט מהעמוד. שום דבר דרמטי לא קורה. אף אחד לא צועק, ואין טלטלה פתאומית. המרחק פשוט גדל, קצת בכל פעם, עד שהחוף כבר רחוק מאוד. פייג׳דריפט אינו שעמום. קורא שנסחף נהנה לא פעם מהספר מאוד, וזה בדיוק מה שהופך את רגע החזרה לכל כך לא מכובד.

החלק המוזר ביותר הוא שהעיניים שומרות על מראית עין. הן ממשיכות לנוע לאורך השורות, מילה אחרי מילה, ומחקות בצורה משכנעת לגמרי מישהו שקורא. הדפים ממשיכים להתהפך. הסימנייה ממשיכה להתקדם. שום אזעקה לא נשמעת. יש רק את רגע ההתעוררות, הטיפוס האיטי חזרה במעלה העמוד, והחיפוש הזהיר אחר המשפט האחרון שהייתם מוכנים להישבע עליו בבית משפט. לפעמים הוא רחוק יותר ממה שנעים להודות.

שימוש: ״היא קראה ארבעה עמודים על המצור בפייג׳דריפט מוחלט, חזרה לראש העמוד, וגילתה שהמצור עוד לא התחיל, וגם היא לא.״ מצבים קרובים הם שלפדריפט, שתוקף בחנויות ספרים ונגמר כשאתם מחזיקים ספר בישול שלא התכוונתם להרים, ואודיודריפט המאיים, שבו פרק שלם של ספר מוקלט חולף במהלך הליכה אחת למכולת.

מאחורי הבדיחה עומדת חוויה שכמעט כל קורא מכיר. המחשבות נודדות, גם בזמן דברים שאנחנו נהנים מהם, והקריאה טובה במיוחד בהסתרת זה, כי העיניים יכולות להמשיך לנוע לאורך השורות כמעט על טייס אוטומטי. ערב עייף, כורסה נוחה או משפט אחד שמזכיר משהו אחר הם לא פעם כל מה שצריך. זה קורה לקוראים קפדנים ולאוהבי ספרים בדיוק כמו לכל אחד אחר, וזה לא אומר שום דבר על הספר.

אז אם אתם תופסים את עצמכם באמצע פייג׳דריפט, אין סיבה להרגיש אשמים. חזרו לשורה האחרונה שאתם זוכרים, קראו אותה שוב לאט, והמשיכו משם. אם זה קורה שוב ושוב, אולי זה פשוט סימן להניח את הספר, להתמתח, או לחזור אליו מחר בעיניים רעננות. הסיפור יחכה בסבלנות בדיוק איפה שעזבתם אותו, וזה יותר ממה שאפשר לומר על תשומת הלב שלכם.