האם לעננים יש מדינות אהובות?

הביטו במפת לוויין של העננים על פני כדור הארץ, בממוצע של שנים רבות, ודפוס אחד קופץ לעין. יש מקומות שעטופים בעננים כמעט כל הזמן, ויש כאלה שכמעט לא רואים ענן. מפתה לדמיין שלעננים פשוט יש מקומות אהובים, והם נסחפים שוב ושוב אל אותם חופים ואותן גבעות כמו נופשים שחוזרים לעיירת חוף אהובה. האמת פחות רומנטית, אבל היא גם נפלאה למדי, כי את המקומות האהובים בוחרת הדרך שבה כל כדור הארץ נושם.

עננים נמצאים בכל מקום. מצפה כדור הארץ של נאס״א, שנשען על יותר מעשור של תצפיות ממכשיר MODIS שעל לוויין Aqua, מציין שכ־67 אחוז משטח כדור הארץ מכוסים בדרך כלל בעננים. אבל הכיסוי הזה לא מתפזר באופן שווה. כשממצעים את המדידות, בולטות שלוש רצועות רחבות: רצועה צרה של עננות תכופה ליד קו המשווה, ושתי רצועות רחבות יותר בקווי הרוחב האמצעיים, אחת בצפון ואחת בדרום.

הרצועה המשוונית נובעת ממחזור ענק באזור הטרופי שנקרא תאי הדלי. ליד קו המשווה, במקום שבו נפגשות הרוחות משני חצאי הכדור, עולה אוויר חם ולח. כשהוא מטפס הוא מתקרר, ואדי המים שבו מתעבים לעננים מתנשאים. האוויר הזה שוקע בסופו של דבר שוב בסביבות קו רוחב 30 צפון ודרום. במקום שבו אוויר שוקע, עננים מתקשים להיווצר, ולכן בין קווי רוחב 15 ל־30 בערך עננים נדירים ומדבריות נפוצים. הסהרה לא חסרת מזל; היא פשוט יושבת מתחת לחלק של כדור הארץ שבו האוויר יורד.

לאוקיינוסים יש העדפות משלהם. מתברר שעננים נמוכים נפוצים יותר מעל הים מאשר מעל היבשה. לאורך חופים מסוימים עולים מים קרים ממעמקי האוקיינוס ומחליפים את המים שעל פני השטח. המים הקרים מצננים את האוויר שממש מעליהם, וכשאוויר הים הלח מתקרר, אדי המים שבו מתעבים לטיפות. התוצאה היא שמיכת עננים נמוכה שיכולה לשבת מול החוף יום אחרי יום, ולהיראות לכל הדעות כאילו החליטה להישאר.

ההרים הם מגנט העננים הגדול השני. לפי שירות המטאורולוגיה הבריטי, כשהרוח נושבת אל גבעה או הר היא נאלצת לעלות, האוויר מתקרר בזמן הטיפוס, ואדי המים שבו מתעבים ויוצרים ענן. אלה נקראים עננים אורוגרפיים, ממילה יוונית שפירושה גבעה. ביניהם עננים דמויי דגל שמתנופפים מפסגה בודדת, ועננים עדשתיים חלקים שנוצרים בגלים של אוויר במורד הרוח של רכס הרים. כך הר יכול להמשיך לייצר ענן משלו כל עוד הרוח נושבת.

אז לעננים אין מדינות אהובות, אבל יש להם תנאים אהובים: אוויר עולה, מים קרים וקרקע גבוהה. בכל מקום שבו אלה נפגשים, עננים נוצרים שוב ושוב, ומקום יכול לקנות לעצמו מוניטין של שמיים אפורים שאין לו שום קשר לטעם וכל הקשר לפיזיקה. בפעם הבאה שענן נראה תלוי מעל אותה גבעה כל אחר הצהריים, זו לא נאמנות. זה אוויר שמורם, מתקרר והופך בחזרה למים, שוב ושוב, בדיוק באותו מקום.