פוטפרונטיר: כף הרגל האחת ששומרת על קצה השמיכה

פוטפרונטיר (ש״ע): כף רגל יחפה אחת שנשלחת מתחת לשמיכה בלילה חם כדי לסייר באוויר הקריר שבקצה המיטה. כל השאר נשאר מתחת לשמיכה, חמים ומוגן. הרגל יוצאת לבד, כמו חוקרת בגבול של ארץ שקטה וחשוכה, ובערך ברגע שהיא מתמקמת, השינה סוף־סוף מגיעה.

פוטפרונטיר הוא משא ומתן עדין. שתי רגליים בחוץ זה קר מדי, ואפשר באותה מידה לישון במרפסת. אף רגל בחוץ זה חם מדי, ואתם שוכבים, הופכים את הכרית וסופרים את הרעשים הקטנים של הבית. לעומת זאת, רגל אחת בחוץ היא בדיוק מה שצריך. לרוב האנשים יש רגל מועדפת לתפקיד, ומעטים מאוד יכולים להסביר למה זו תמיד השמאלית.

הרגל שבתורנות הפוטפרונטיר אף פעם לא מתרחקת יותר מדי. כמה סנטימטרים מעבר לקצה המזרן זה בסדר. להשתלשל מעבר לצד המיטה זה כבר סיפור אחר, כי כולם יודעים, בחלק של המוח שהפסיק להתבגר בגיל שבע, שרגל שמשתלשלת אל החושך נשארת שם לבד. על הגבול מסיירים, אבל אותו לא חוצים.

זוגות חולקים את הפוטפרונטיר כמו שהם חולקים את השמיכה, כלומר במידה מסוימת של מתח. הרגל של אחד מציצה משמאל, של השני מימין, והשמיכה נגררת לאט לאט אל האמצע, עד ששתי הרגליים בחוץ ואף אחד לא בטוח איך זה קרה. בינתיים החתולים רואים ברגל שבסיור אורחת קטנה, חמימה ומתנועעת שבאה לשחק.

הרעיון האמיתי שמאחורי הבדיחה

הדבר המוזר הוא שפוטפרונטיר באמת עובד, ויש לזה סיבה. כדי להירדם, הגוף צריך לקרר מעט את מרכזו, והוא עושה חלק גדול מזה דרך כפות הידיים וכפות הרגליים. לקראת שעת השינה, כלים זעירים בעור כפות הרגליים מתרחבים, והחום מעומק הגוף נע אליהם ומשם בורח אל החדר. בעצם, כפות הרגליים שלכם הן רדיאטורים עם מתג שלא ידעתם שיש לכם.

במחקר שפורסם בכתב העת Nature ב־1999 מצאו חוקרים משווייץ שהדבר שחזה הכי טוב כמה מהר אנשים נרדמים היה החום של כפות הידיים והרגליים שלהם, בהשוואה לעור הקרוב יותר למרכז הגוף. ככל שכפות הרגליים היו חמות יותר, השינה הגיעה מהר יותר, כי כפות רגליים חמות הן כפות רגליים שעסוקות במסירת חום.

אז רגל שנשלחת מתחת לשמיכה בלילה חם פשוט עוזרת לעבודה הזאת ומוסרת עוד קצת חום לאוויר הקריר. מאותה סיבה זוג גרביים רכים יכול לעזור בלילה קר: הם מחממים את כפות הרגליים כדי שיוכלו להתחיל באותה עבודה. הרגל שעל הגבול יודעת בדיוק מה היא עושה, גם כשאתם כבר ישנים עמוק.